בנימין וילקומירסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לספר זיכרונות
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{סופר}}
'''בנימין וילקומירסקי''' ('''Binjamin Wilkomirski''') היה השם אותו אימץ '''ברונו גרוסיאן''' (Bruno Grosjean; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-[[1941]]) בעת שהתיימר להיות [[ניצולי שואה|ניצול שואה]]. ב-[[1995]] פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של [[שווייץ]], [[ספר זיכרונות]] בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948" שאת שמו ניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת [[השואה]]. הספר תורגם למספר שפות, כולל [[עברית]], נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים.
'''בנימין וילקומירסקי''' ('''Binjamin Wilkomirski''') היה השם אותו אימץ '''ברונו גרוסיאן''' (Bruno Grosjean; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-[[1941]]) בעת שהתיימר להיות [[ניצולי שואה|ניצול שואה]].
בספר "שאגת מעונה" (ה[[אוטוביוגרפיה]] של פליט השואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מוזכר וילקומירסקי. מארוקו הוא יהודי יליד פולין שהתגורר ב[[לודז']] לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, ב[[גטו לודז']], ב[[גטו ורשה]] וב[[מיידנק]]. הספר מכיל הרבה מידע על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידניק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה, ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שווילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירסקי ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בישראל. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, קרוי על שמו, שנולד לו מנישואין שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השנים שמתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית ה[[ציניות|צינית]].
 
'''בנימין וילקומירסקי''' ('''Binjamin Wilkomirski''') היה השם אותו אימץ '''ברונו גרוסיאן''' (Bruno Grosjean; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-[[1941]]) בעת שהתיימר להיות [[ניצולי שואה|ניצול שואה]]. ב-[[1995]] פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של [[שווייץ]], [[ספר זיכרונות]] בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948" שאת שמו ניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת [[השואה]]. הספר תורגם למספר שפות, כולל [[עברית]], נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים.
בספר "שאגת מעונה" (ה[[אוטוביוגרפיה]] של פליט השואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מוזכר וילקומירסקי. מארוקו הוא יהודי יליד פולין שהתגורר ב[[לודז']] לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, ב[[גטו לודז']], ב[[גטו ורשה]] וב[[מיידנק]]. הספר מכיל הרבה מידע רב על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידניק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה, ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שווילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירסקי ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בישראל. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, קרוי על שמו, שנולד לו מנישואין שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השנים שמתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית ה[[ציניות|צינית]].
 
==חשיפת התרמית==
ב-[[1998]] פרסם העיתונאי השווייצרי דניאל גנצפריד, בעצמו בן לניצולי שואה, מאמר בעיתון Weltwoche בו טען כי וילקומירסקי אינו יהודי, הוא מעולם לא היה ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] בתקופת השואה וכי הוא גדל כילד בשווייץ ולא ב[[מזרח אירופה]]. ב[[אפריל]] [[1999]] שכרה ה[[הוצאה לאור]] של הספר את ה[[היסטוריון]] השווייצרי את סטפן מכלר כדי לבדוק את הטענות לזיוף. מכלר אישר כי טענותיו של גנצפריד הן אמת והספר הוא אכן זיוף.
 
==קישורים חיצוניים==