האופרה הישראלית – הבדלי גרסאות

ב-1917, עם היוודע דבר [[הצהרת בלפור]], החליט המוזיקאי היהודי-רוסי [[מרדכי גולינקין]], מנצח בבית האופרה ב[[סנקט פטרבורג]], להגשים חלום - הקמת [[בית אופרה]] עברי. הוא אסף כספים ב[[קונצרט]] מיוחד שאירגן, שבו שרו את [[התקווה]] בעברית. ב-1923 עלה לארץ.

 

 

במשך 4 שנים עמד גולינקין בראש האופרה, ובשנים אלו העלה לא פחות מ-17 הפקות, כשבין הבולטות שבהן: [[פאוסט]], [[שמשון ודלילה (אופרה)|שמשון ודלילה]], [[אאידה]] ו[[ההוגנוטים (אופרה)|ההוגנוטים]], וזאת על רקע קשיי תקציב שהלכו והחריפו, עד שב-1927 אזלו המקורות הכספיים. באותה שנה נסע גולינקין למסע גיוס כספים ב[[ארצות הברית]], אך משחזר ארצה, לא הצליחה האופרה שלו לחזור לימיה כקדם, עד לסגירתה הסופית ב-1940.

 

== האופרה הישראלית ==

 

בנובמבר 1945 הגיעה לארץ זמרת ה[[סופרן]] [[אדיס דה פיליפ]]. ימים אחדים לאחר הגעתה כינסה [[מסיבת עיתונאים]] בתל אביב והודיעה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בואי לארץ איננו מקרי. שנים על שנים חלמתי על נסיעה זו...בדעתי לחזק את "האופרה העממית" ולבנות היכל אופראי מכספים שיצטברו מהופעותי ומתרומות שאגייס. אישית, אינני זקוקה לכסף, יש לי די.|מקור=}}

 

 

בית האופרה סבל בשנותיו הראשונות ממחלות ילדות, ורק בשנת 1958 עבר למשכנו הקבוע - בניין [[קולנוע קסם]]{{הערה|בו שכנה הכנסת לפני מעברה לירושלים }} בצומת הרחובות [[טיילת תל אביב-יפו|הרברט סמואל]] ו[[רחוב אלנבי|אלנבי]] ב[[תל אביב]] - כיום [[כיכר הכנסת]]. במקום בו עמד בניין האופרה עומד כיום [[מגדל האופרה]].

בתחילת שנות השישים אירחה האופרה זמרים בינלאומיים בתחילת דרכם. אחד מהם, ה[[טנור]] [[פלסידו דומינגו]], הגיע לתל אביב ב-1962, ושהה בעיר כשלוש שנים. הוא הופיע ב-12 תפקידים שונים, ובין היתר בתפקיד [[שמשון]] הגיבור באופרה [[שמשון ודלילה (אופרה)|שמשון ודלילה]]. מסופר כי התגלע סכסוך כספי בין דומינגו להנהלת האופרה.{{הערה| לפי מקור [http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=4067098 זה], הובטחה לדומינגו משכורת בת אלף לירות שטרלינג לשנה, בעוד שהוא הבין שמדובר במשכורת חודשית. }}

תוכניתה המקורית של דה פיליפ הייתה לגייס את [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|התזמורת הפילהרמונית]] כתזמורת האופרה. אולם, תוכנית מיוחדת לשילוב האופרה והתזמורת שהגה מזכיר התזמורת, [[שלמה לברטוב]], לא הייתה ישימה בגלל התקציב הרב של כ-80,000 לירות שנדרש חוג ידידי האופרה לגייס לשם כך. גורמים נוספים מנעו את שיתוף הפעולה בין האופרה לתזמורת: בין הנהלת התזמורת לבין המנצח [[מרדכי גולינקין|גולינקין]], שבחרה דה פיליפ כיועץ מוזיקלי, לא שררו יחסים תקינים וכן חששו ראשי התזמורת שהאופרה תנגוס בקהל היעד הפוטנציאלי שלה. בעיה נוספת הייתה מיקום התזמורת - באולם הבימה מוקמה התזמורת מתחת לבמה (דות) וראשי הפילהרמונית חשו שמיקום זה מפחית מחשיבות התזמורת ביחס לשחקנים בעיני הקהל. המשא ומתן בין דה-פיליפ לתזמורת נמשך כמעט עד הופעת הבכורה ולבסוף סירבה הפילהרמונית לנגן בהצגות האופרה. אבן-זהר הצליח לגייס את "התזמורת הסימפונית העממית" של [[מועצת פועלים|מועצת הפועלים]], שהוקמה זמן קצר לפני כן, ובניצוחו של גולינקין החלו החזרות.

 

=== השנים הראשונות עד 1954 ===

כיוון שלאופרה לא היה מבנה משלה ערכו השחקנים את החזרות הראשונות ב"בית ברנר". לאחר זמן קצר נלקח הבניין לצרכים ביטחוניים והחזרות נערכו ב"[[אולם נחמני|בית הפועל]]". את תפקיד מנצח המקהלה ייעדה דה פיליפ למנצח הצעיר [[גארי ברתיני]], אולם כיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמה נבחר לתפקיד מנצח המקהלה [[שלמה קפלן]].

 

במלאת שנה לפתיחת האופרה, ב-29 בנובמבר 1948, שודרה לראשונה הצגה ב[[קול ישראל]] – "הספר מסביליה". לדה פיליפ היה חשוב להציג ב[[ירושלים]], כדי להעלות את המוראל לתושבי העיר. לאחר שבועות רבים של דיונים עם הרשויות הותר לאופרה להציג בעיר. כל הלהקה עלתה ירושלימה ב-[[22 בדצמבר]] אותה שנה ו"הספר מסביליה" הוצגה באולם [[קולנוע אדיסון]]. לפני תחילת ההצגה הצהירה דה פיליפ בפני הקהל: "אינכם בודדים. בתל אביב לא שכחו אתכם." מחוסר מקומות לינה בעיר נאלצה כל הלהקה לצאת לכיוון תל אביב עם תום ההצגה.

 

בשל גרעון כספי וסכסוך ממושך עם הבימה על השימוש באולם וגובה דמי השכירות הפסיקה האופרה את הופעותיה בתחילת מאי [[1954]].{{הערה|1={{דבר||[[שמואל יוסף עגנון]]|1954/05/05|00410}}}} בעקבות הגרעון, לא שולמו משכורות לעובדים במשך תקופה ארוכה.

עד לסגירתה העלתה האופרה 18 אופרות ואופרטות שונות.