הרפורמה ברשות השידור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למסיבת עיתונאים |
המונח רפורמה מתייחס להסכמים שלפני ההחלטה על הסגירה ברשות השידור. |
||
שורה 1:
[[קובץ:קארין אלהרר.jpg|שמאל|200px|קארין אלהרר, חברת הכנסת שעמדה בראש הוועדה המיוחדת|ממוזער]]
[[קובץ:Gilad Erdan.jpg|שמאל|200px|גלעד ארדן, שר התקשורת שהוביל את הרפורמה|ממוזער]]'''הרפורמה ברשות השידור
==הרקע לרפורמה==
במשך השנים חלה הידרדרות חמורה במעמדה ובתפקודה של הרשות, בתכניה ובאיכות השידור בערוציה השונים, ובהתאם גם קהל הצופים והמאזינים הלך והצטמצם. אחת מהסיבות המרכזיות להידרדרות הייתה הקיצוץ שקבעה הכנסת באגרת הרשות, ובעקבותיו פחת והלך תקציבה של רשות השידור. קול ישראל ובעיקר רשת ב המשיכו להיות גורמים מובילים בתקשורת הישראלית. ועדות ציבוריות שונות בחנו את מצבה של [[רשות השידור]] והמליצו בין היתר על שינויים מבניים ברשות ועל שינויים בחוק רשות השידור. בשנת [[2007]] אישרה מליאת הרשות תוכנית כוללת לשינוי ארגוני בה שיאפשר שידור ציבורי ברמה נאותה ובאמצעים סבירים. כחלק מהמהלכים ליישום הרפורמה נחתם באפריל [[2009]] הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדיה, ולפיו יפרשו ממנה 700 עובדים לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.
בחודש יולי [[2013]] שכר [[שר התקשורת]] [[גלעד ארדן]] חברת ייעוץ חיצונית לבחינת עתיד רשות השידור, על מנת להחליט האם נכון לסגור את הרשות,{{הערה|{{כלכליסט|אופיר דור|חברת ייעוץ חיצונית תכריע אם רשות השידור תיסגר|3608279|23 ביולי 2013}}}} ובספטמבר [[2013]] הציג ארדן את הוועדה לבחינת השידור הציבורי בראשות איש התקשורת [[רם לנדס]] שהוקמה, לדברי ארדן, משום שרשות השידור זקוקה לשינוי משמעותי שבניגוד לעבר לא יובל על ידי אנשי הרשות עצמם. במעמד זה הבהיר ארדן כי אין כל כוונה לסגור לחלוטין את השידור הציבורי בישראל בשל הרב-תרבותיות בחברה הישראלית המצדיקה את קיומו של ערוץ ציבורי שאינו מוכוון [[מדרוג (רייטינג)|רייטינג]] ובשל המבנה הכלכלי של ישראל, שכן בהיעדר שידור ציבורי גופי השידור יהיו בידי בעלי הון המונעים מאינטרסים. לוועדה הוקצבו שלושה חודשים לגיבוש מסקנות בטרם יחל הליך החקיקה המבוסס על המלצותיה.
| |||