גסיוס פלורוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להוצאת יזרעאל
שורה 42:
[[יוסף בן מתתיהו]] מייחס לאירוע זה חשיבות רבה, שכן לדעתו, החליט פלורוס להכביד את עולו על העם, על מנת לעורר מרד, ובכך להתחמק מאחריות אישית לפשעיו, כמקובל בנהלים הרומיים, שעם מרדן מנוע מלשטוח את טענותיו לפני הרשויות הרומיות. יש הטוענים כי כתביו של יוסף בן מתתיהו חסרים את הפרספקטיבה ההיסטורית. כמעורב באירועים (ואף מחוללם של רבים מהם) נטה יוסף לאפולוגטיקה שבאה להטיל רפש ביריביו הפוליטיים ולהצדיק את מעשיו. בטענה זו מנקה יוסף את הנהגת העם מאחריות למרד, ומטיל אותה על כתפי הנציבים הרומים. וישנם היסטוריונים הטוענים כי יוסף בן מתתיהו הוא, באופן יחסי, היסטוריון אמין ובעל אנליזה היסטורית, אם כי היה די מעורב בענייני המרד. יוסף בן מתתיהו פורש שורה די ארוכה של גורמים וסיבות להתחוללות המרד הגדול ואינה מנקה שום גורם, לא יהודי ולא רומי, מאחריות לפרוץ המרד.
 
באותו הזמן קיבלו ה[[סורים]]הסורים היושבים ב[[קיסריה]] את זכויות האזרח. מן היהודים נשללו זכויות אלו. הדבר גרם להתמרמרות, אשר אך החמירה כאשר אחד מבעלי המקרקעין הסורים בקיסריה, מנע גישה לבית הכנסת, כאשר בנה מבנים משני צדי השביל המוליך אליו. הדבר גרם למהומות, ופלורוס התבקש להתערב. היהודים הבטיחו לפלורוס שוחד נאה אם יעצור את עבודות הבניה, אך פלורוס, לאחר שקיבל את השוחד, נמנע מלהתערב. סמוך לבית הכנסת פרצה תגרה בין יהודים וסורים, אשר גרמה לכך שהיהודים עזבו את קיסריה, ועברו לעיר [[נרבתא]] (למרגלות [[הרי השומרון]]), כשספר התורה שלהם עמם. מקרה זה עורר סערת רוחות רבה.
 
פלורוס לא עשה דבר כדי להרגיע את הרוחות, אלא הוסיף וסכסך בין הצדדים. הוא הגיע ל[[ירושלים]], ושם דרש מן העם את כספי המקדש. כאשר התעוררה מהומה עקב המעשה הזה, שלח פלורוס את צבאו לירושלים. הוא פיזר באמצעות רוכבים את בני ירושלים שיצאו לקראתו לברכו, ולמחרת קבע את מחנהו בשער העיר, ודרש מנכבדי העיר כי אלה שקיללו אותו בשל מעשיו יוסגרו לידיו. משלא נענה הורה לאנשיו לצאת אל השוק העליון בעיר, לשדוד את כל הנמצא שם, ולהרוג את כל הנקרה בדרכם. חלק מן האזרחים שנתפשו בחיים [[צליבה|נצלבו]]. באותו יום נהרגו שלושת אלפים ושש מאות איש.