האינתיפאדה הראשונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לרונן פרי |
יאיר צפורי (שיחה | תרומות) הרחבה, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 39:
== הרקע לאינתיפאדה ==
האינתיפאדה הייתה תופעה ספונטנית בחלקה; לאחר שהחלה, ניסה [[אש"ף]] לטעון כי הוא ארגן אותה, אולם היסטוריונים רואים בטענה זו ניסיון שלאחר-המעשה להציג יותר שליטה והשפעה בשטח ממה שהיו לאש"ף בפועל. הערכות ב[[המנהל האזרחי|מנהל האזרחי]] גרסו, כי רבים ממשוחררי [[עסקת ג'יבריל]] הקימו תאים מקומיים של התארגנויות עממיות, שהיוו ציר מרכזי באינתיפאדה זו.
בחודשים יולי-אוגוסט 1987 התקיימה [[פרשת עמירב|סדרת פגישות]] בין איש [[תנועת החרות]] [[פרופסור]] [[משה עמירב]] לבין בכיר אש"ף בשטחים [[פייסל חוסייני]], בתיווכם של [[דוד איש שלום]] ופרופסור [[סרי נוסייבה]], מ[[אוניברסיטת אל-קודס]]. במהלכה נוסח ביום [[25 באוגוסט]] מזכר הבנות, שתכליתו הייתה לבסס תשתית לשיחות בין [[ראש ממשלת ישראל]] [[יצחק שמיר]] לבין ראש אש"ף [[יאסר ערפאת]]. סדרת פגישות זו היוותה אופק מדיני בעיני אנשי אש"ף בשטחים, אולם לאחר שדבר הפגישות והמזכר דלפו לתקשורת, הורה שמיר על הפסקת המגעים ועל מעצרו המנהלי של חוסייני.{{הערה|[[שלום ירושלמי]], "פרשת עמירב - רטרוספקטיבה", [[כל העיר]], 15 בדצמבר 1989, עמ' 35}}
כישלון התוכנית ומעצרו של חוסייני חסמו את האופק המדיני, שיכלה ליצור ההידברות הישירה הזו, בין אש"ף לבין הליכוד, מעל לראשו של השמאל, והיו בין הגורמים לאובדן התקווה, האכזבה והתיסכול אצל הפלסטינים.{{הערה|{{מעריב אונליין|אורי מילשטיין|""יצחק, לצה"ל אין תשובה": כשלי הממשלה במהלך האינתיפאדה הראשונה"|news/military/Article-613189|9 בדצמבר 2017}}}}
בחודשים שלפני פרוץ האינתיפאדה התרחשו מספר אירועים שהגבירו את העוינות בין הפלסטינים ל[[ישראל]]ים. ב-[[8 באוגוסט]] [[1987]] נרצח קצין מילואים ישראלי וכעבור שבועיים סוכל ניסיון [[פיגוע התאבדות]] בירושלים. ב[[ספטמבר]] המשיך המצב להידרדר, ובשבוע אחד בלבד נרצח שוב חייל ואירעו שלושה [[פיגוע דקירה|פיגועי דקירה]] בישראלים.
שורה 45 ⟵ 49:
=== גורמים לאינתיפאדה ===
אף על פי שאין עדות ברורה על הגורמים לאינתיפאדה, הועלו השערות רבות לגבי גורמים אלו, חלקן שנויות במחלוקת. השערות אלו כוללות:
* [[עסקת ג'יבריל]], כדברי [[יובל דיסקין]] ששימש באותן השנים כרכז [[השב"כ]] של נפות [[שכם]], [[ג'נין]] ו[[טול כרם]]:
{{ציטוט|שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה. הייתי שם בשטח והרגשנו את זה יום-יום. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התרוממות הרוח והתחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל הוביל לפיצוץ.|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4533717,00.html]|מרכאות=כן}}
* הקצנה בימין הישראלי - הקריאות המתגברות של הימין בישראל ל[[טרנספר]], הכרזתו של [[אריאל שרון]] על מעבר לבית ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]] והשמועות על השתלטות יהודית על רובע זה בעקבותיה וכן הניתוק של השכונות היהודיות מחברת החשמל המזרח ירושלמית (שגרמו לשמועות על כוונות השתלטות עליה) תרמו להתססת הרוחות אצל הפלסטינים.{{הערה|שם=יערישיף|זאב שיף ואהוד יערי, '''אינתיפאדה''', הוצאת שוקן, 1990}}
* ירידה בתל"ג לנפש לאחר 15 שנות צמיחה - בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 - גבר קצב הגידול הטבעי של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה בגלל שיפור בשירותי הרפואה וירידה בתמותה. בנוסף, הירידה בהכנסות מדינות ערב מנפט הביאה לירידה חדה בהגירה החוצה ולגידול נוסף באוכלוסייה. היקף הצמיחה בתל"ג של יהודה, שומרון וחבל עזה ירד והביא לראשונה לירידה בתל"ג לנפש. ה[[אבטלה]] גדלה, חלקית בגלל העלייה בהיקף ההשכלה של האוכלוסייה וסירוב הצעירים המשכילים לעבוד בעבודות פשוטות, המשרות היחידות שהוצעו להם.{{הערה|1=Gād G. Gîlbar, [http://books.google.com/books?id=BKju1lwtJX0C&pg=PA52 Population dilemmas in the Middle East], pages 52-62}}
▲* הקצנה בימין הישראלי - הקריאות המתגברות של הימין בישראל ל[[טרנספר]], הכרזתו של [[אריאל שרון]] על מעבר לבית ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]] והשמועות על השתלטות יהודית על רובע זה בעקבותיה וכן הניתוק של השכונות היהודיות מחברת החשמל המזרח ירושלמית (שגרמו לשמועות על כוונות השתלטות עליה) תרמו להתססת הרוחות אצל הפלסטינים{{הערה|זאב שיף ואהוד יערי, '''אינתיפאדה''', הוצאת שוקן, 1990}}.
▲* ירידה בתל"ג לנפש לאחר 15 שנות צמיחה - בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 - גבר קצב הגידול הטבעי של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה בגלל שיפור בשירותי הרפואה וירידה בתמותה. בנוסף, הירידה בהכנסות מדינות ערב מנפט הביאה לירידה חדה בהגירה החוצה ולגידול נוסף באוכלוסייה. היקף הצמיחה בתל"ג של יהודה, שומרון וחבל עזה ירד והביא לראשונה לירידה בתל"ג לנפש. ה[[אבטלה]] גדלה, חלקית בגלל העלייה בהיקף ההשכלה של האוכלוסייה וסירוב הצעירים המשכילים לעבוד בעבודות פשוטות, המשרות היחידות שהוצעו להם{{הערה|1=Gād G. Gîlbar, [http://books.google.com/books?id=BKju1lwtJX0C&pg=PA52 Population dilemmas in the Middle East], pages 52-62}}. בעוד שמצבם של ערביי יהודה, שומרון ועזה היה טוב מאשר במדינות ערב{{הערה|1={{ynet|מרדכי א' שורץ|לא מהחרם תצמח לפלסטינים הישועה|3896067|30.05.10}}}} הרי נקודת הייחוס שלהם היה המשק הישראלי בו רבים מהם עבדו, וביחס אליו ראו עצמם כעניים.
* טענות לגבי ניצול ישראלי של משאבים פלסטיניים - נטען שישראל לא השתמשה בכל כספי ה[[מס]]ים שגבתה מהפלסטינים לצורכי האוכלוסייה הפלסטינית (למרות הצהרותיה הפומביות על כך). בנוסף, האיסור למעשה על פיתוח מקורות מים והמכסות הנמוכות של מים לפלסטינים לעומת אזרחי ישראל, תרמו לתחושה שישראל מנצלת את תושבי יהודה, שומרון ועזה למטרותיה ואיננה מתחשבת בהם כלל.
* סיבות פנים-ערביות - הפלסטינים חשו כי ננטשו בידי בעלי-בריתם ה[[ערבים]], ו[[אש"ף]] כשל בהבטחתו להשמיד את ישראל ולהקים במקומה [[מדינה פלסטינית]]. רבים מהם חשו כי הם עתידים לחיות את שארית חייהם כאזרחים סוג ב', ללא זכויות פוליטיות מלאות.{{הערה|1=Ziyād Abū Amr, [http://books.google.com/books?id=jrTG5sdLHD8C&pg=PA61 Islamic fundamentalism in the West Bank and Gaza], pages 61-62}}
* הקצנה דתית - ההקצנה הדתית בעקבות [[המהפכה האסלאמית]] ב[[איראן]] תרמה גם היא להתססת הרוחות וחיזקה את הזרם הדתי. תופעה זו עודדה ברובה על ידי ישראל, שראתה בתנועות הדתיות מכשול בפני אש"ף. ישראל הניחה לתנועת המוגמע' (התנועה שממנה צמח [[חמאס]]) להשתלט למעשה על כל הארגונים הדתיים, תוך דחיקת הגורמים המתונים. רק באמצע 1987 ניסתה ישראל לעצור התפתחות זו ונכשלה.{{הערה|1=Robert Owen Freedman, [http://books.google.com/books?id=ya0bDg4ocEoC&pg=PA22 The Intifada: its impact on Israel, the Arab World, and the superpowers], page 22}}
▲* סיבות פנים-ערביות - הפלסטינים חשו כי ננטשו בידי בעלי-בריתם ה[[ערבים]], ו[[אש"ף]] כשל בהבטחתו להשמיד את ישראל ולהקים במקומה [[מדינה פלסטינית]]. רבים מהם חשו כי הם עתידים לחיות את שארית חייהם כאזרחים סוג ב', ללא זכויות פוליטיות מלאות{{הערה|1=Ziyād Abū Amr, [http://books.google.com/books?id=jrTG5sdLHD8C&pg=PA61 Islamic fundamentalism in the West Bank and Gaza], pages 61-62}}. בחודשים שקדמו לאינתיפאדה פעלה ירדן להגברת מעורבותה ב[[יהודה ושומרון]] ואף ניסתה לרכוש השפעה ב[[רצועת עזה]]. התעלמותה (לרוב) ועידודה (לעיתים) של פעילות זו על ידי ישראל גרמה לשמועות על כינון אזור שליטה משותף לירדן ולישראל.
▲* הקצנה דתית - ההקצנה הדתית בעקבות [[המהפכה האסלאמית]] ב[[איראן]] תרמה גם היא להתססת הרוחות וחיזקה את הזרם הדתי. תופעה זו עודדה ברובה על ידי ישראל, שראתה בתנועות הדתיות מכשול בפני אש"ף. ישראל הניחה לתנועת המוגמע' (התנועה שממנה צמח [[חמאס]]) להשתלט למעשה על כל הארגונים הדתיים, תוך דחיקת הגורמים המתונים. רק באמצע 1987 ניסתה ישראל לעצור התפתחות זו ונכשלה{{הערה|1=Robert Owen Freedman, [http://books.google.com/books?id=ya0bDg4ocEoC&pg=PA22 The Intifada: its impact on Israel, the Arab World, and the superpowers], page 22}}.
=== מדיניות ישראל ===
שורה 96 ⟵ 94:
ב-[[1988]] סוחרים נוצרים ממעמד הביניים יזמו (או, כפי שמומחים אחדים טוענים, אולצו בידי אש"ף ליזום) מחאה לא-אלימה של אי-תשלום [[מס]]ים, שנאספו בידי ישראל ושימשו למימון ניהול יהודה, שומרון ועזה. כשמעצרים לא הובילו לסיום [[מרד מסים|מרד המסים]], ישראל חיסלה אותו על ידי הטלת קנסות כבדים והחרמת רכוש, ציוד, סחורה ורהיטים מחנויות, מפעלים ואף בתים פרטיים.
ככל שהתמשכה האינתיפאדה הלכו וגברו ההוצאות להורג של [[משתף פעולה|משתפי פעולה]] (אמיתיים ומדומים) עם ישראל והתגבר הכאוס ביהודה, שומרון ועזה. תופעות אלו וכן צורת הארגון (ועדות עממיות מקומיות, שהוצאו אל מחוץ לחוק על ידי ישראל ב-[[1 ביולי]] [[1988]]) היו דומות ל[[המרד הערבי הגדול|מרד הערבי הגדול]] (כך למשל נרצחו 90 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה עד [[ספטמבר]] [[1989]]), דבר שאף הביא את המפקדה הלאומית להודיע ב-[[15 באוגוסט]]
בסוף [[1988]] החל אש"ף לארגן את כוחות ההלם לכדי ארגונים צבאיים ממשיים כתוצאה מכך השתנתה הטקטיקה מאמצע
=== תגובה ישראלית ===
תחילה לא ידעה ישראל כיצד לטפל במשבר ואף זלזלה בו במכוון (דבר שהתבטא בין השאר ביציאה של [[יצחק רבין]] למשך שבועיים ל[[ארצות הברית]] מיד לאחר פרוץ המהומות). במשך החודש הראשון לאינתיפאדה ציפתה ישראל כי המהומות ידעכו מעצמן (כפי שהיה בגלי אלימות קודמים).
לאחר חודש, כאשר המהומות לא דעכו מעצמן, הזרימה ישראל כוחות גדולים מאוד של צבא לאזורי יהודה ושומרון ורצועת עזה, אך בלי שהייתה תוכנית פעולה רצינית לפעילות הכוחות. ב-[[21 בדצמבר]] [[1987]] החליט ה[[רמטכ"ל]], רא"ל [[דן שומרון]], לשנות את היערכות הכוחות ביהודה ושומרון. על גזרת שומרון הופקד מפקד [[אוגדה 162]], תא"ל [[זאב ליבנה]], ועל גזרת יהודה הופקד מפקד אוגדה 720, תא"ל [[בני טרן]]. מפקד חטיבת איו"ש נשאר לפקד על גזרת בנימין. גזרת מרחב שומרון חולקה לשלושה מרחבים חטיבתיים, כלהלן: על גזרת ג'נין הופקד אל"ם [[גבי אשכנזי]], מפקד [[חטיבת גולני]]; על גזרת טול כרם-קלקיליה הופקד אל"ם [[משה גבעתי (היסטוריון)|משה גבעתי]] מפקד מחוז דן; ועל גזרת שכם הופקד מפקד המרחב הקבוע, סא"ל יהודה מאיר. מפקד אוגדה 162 קבע את מפקדתו בבניין הממשל בשכם. גזרת מרחב יהודה חולקה לשני מרחבי משנה. מפקד המרחב, סא"ל [[גבי אביב]], הופקד על גזרת חברון, והוקם מַשלָ"ט (מֶרכז שליטה) סדיר בגזרת בית לחם. שניהם הוכפפו למפקד אוגדה 720, שקבע את מפקדתו בבניין הממשל בחברון. מאוחר יותר הוקמה [[אוגדת יהודה ושומרון]], בפיקודו של תא"ל גבי אופיר, והוקמו שש חטיבות מרחביות חדשות: חטיבה 'יהודה', חטיבת 'שומרון', חטיבת 'מנשה', חטיבת בנימין' וחטיבת 'עציון'.
עם הזמן, התאוששה ישראל מההלם והגיבה במדיניות של יד קשה שנועדה לדכא את ההתקוממות בכוח. ההוראות הבלתי רשמיות שניתנו לחיילים היו, כפי שניסח זאת [[שר הביטחון]], יצחק רבין, "לשבור ידיים ורגליים". ישראל נקטה במדיניות של הטלת [[עוצר]] המוני (60% מהאוכלוסייה הייתה נתונה בשלב כלשהו במהלך השנתיים הראשונות לעוצר ממושך), מאסרים המוניים, הכבדה של הממשל הצבאי המוטל על השטח, הרס ואטימת בתים (150 ב-1988 לבדה), אכיפה נוקשה של חוקי המס על התושבים (עד כדי עלייה בגביית המסים ביחס לשנת [[1986]] בחלק מהמקומות) וכן סגירת בתי ספר (היו פתוחים רק 40 יום בשנת הלימודים 1988/89). בתחילת האירועים לא שונו אמנם [[הוראות פתיחה באש]] אולם הסמכות לתת היתרים לביצוע פעולות ענישה שונות (כמו [[הריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני|הריסת בתים]], גירוש, הטלת עוצר וכדומה) הועברו לדרגים נמוכים יותר מאשר קודם לכן.
שורה 195 ⟵ 193:
* חסימת כבישים בפני צה"ל
* השתלטות על ריכוזי האוכלוסייה
* סילוק שרון מהרובע המוסלמי{{הערה|
* ביטול צווי הגירוש ושחרור העצורים
* הפסקת הפקעת אדמות
שורה 243 ⟵ 241:
id:grid2 value:gray(0.85) # minor grid
ScaleMajor = grid:grid1 increment:20 start:0
ScaleMinor = grid:grid2 increment:10 start:0
PlotData=
| |||