ויקיפדיה

CM.170 פוגה מגיסטר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הסרת קישורים עודפים
שורה 4:
|תמונה=[[קובץ:Fouga Magister IAF.jpg|מרכז|250px]]
|כיתוב="צוקית", פוגה מגיסטר משודרגת, של חיל האוויר הישראלי
|סוג=[[מטוס אימון]]
|ארץ ייצור={{דגל|צרפת||+}}
|יצרן=[[אייר פוגה]], עד [[1958]]{{ש}}[[פוטז|פוֹטֵז]]{{אנ|Potez}}, עד [[1967]]{{ש}}[[סוד אוויאסיון]], עד [[1970]]{{ש}}[[SNIAS]] ([[איירוספסיאל]]), עד [[1977]]{{ש}}ייצור ברישיון:{{ש}}[[ואלמט]], [[פינלנד]]{{ש}}פלוגצויג אוניון סיד, [[גרמניה]]{{ש}}[[התעשייה האווירית לישראל|מכון בדק מטוסים]], [[ישראל]]
|טיסה ראשונה=[[23 ביולי]] [[1952]]
|צוות=2
|מחיר=
|יחידות שיוצרו=929
|אורך= 10.06 מטר
|גובה=2.8 מטר
|רוחב=
|כניסה לשירות=1956
|הוצאה משירות=2010{{ש}}(בחיל האוויר הישראלי)
|מוטת כנפיים=12.15 מטר (כולל מכלי דלק)
שורה 33:
|תרשים=[[קובץ:AEROSPATIALE MAGISTER CM. 170.png|250px|מרכז]]
}}
[[קובץ:Israeli First Fouga 1960.jpg|250px|ממוזער|שמאל|תמונה של מבנה פוגה מגיסטר הראשונה של חיל האוויר הישראלי בשנת 1960. שני מטוסי הפוגה הראשונים שנמסרו לחיל האוויר, 1960. צולם מפוגה מס' 15 על ידי הטייס [[עודד מרום]].]]
[[קובץ:Fouga Magister FM-51 (OH-FMM) Tour de Sky 2014-08-09 10.webm|{{סרטונים}} המטוס בתצוגה אווירית|260px|ממוזער|שמאל]]
'''פוגה CM.170 מגיסטר''' ([[צרפתית]]: '''Fouga CM-170 Magister''') הוא [[מטוס סילון]] [[תת קולי]] [[מנוע סילון|דו-מנועי]] ודו מושבי, שיוצר ב[[צרפת]] על ידי חברת [[אייר פוגה]], כ[[מטוס אימון]] לקורסי טיס צבאיים. המטוס נודע ב[[זנב מטוס)|זנב]]ו הייחודי, בצורת "V", שנקרא גם "פרפר". המטוס שירת בלמעלה מעשרים מדינות, וגם לאחר יציאתו משירות צבאי מופעל המטוס על ידי אנשים וגופים פרטיים. בשל יכולותיו ה[[אווירובטיקה|אווירובטיות]] הופעל המטוס בכמה חילות אוויר בצוותים אווירובאטיים.
 
ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] שדרגה [[התעשייה האווירית לישראל]] את מטוסי הפוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי. הדגם המשופר נקרא "צוקית".
 
שורה 42:
ב-[[1948]] תכננה חברת [[אייר פוגה]] מטוס אימון ראשוני עבור [[חיל האוויר הצרפתי]], שסומל CM.130. המטוס נבחן ונמצא ששני מנועיו, [[טורבומקה]] פאלאס, חלשים מדי. החברה תכננה מחדש את הדגם על ידי הגדלת התכנון הבסיסי והחלפת המנועים לדגם מרבורה (Marboré) החזקים יותר. הזנב הייחודי בצורת V, שהיה חלק מהתכנון החדש, בא מה[[דאון]] שייצרה החברה, [[פוגה CM.8]]. החברה בחנה גם אב טיפוס עם זנב קונבנציונלי, אך מצאה שתצורת ה-V תהיה נוחה יותר לטייס אם יצטרך לנטוש את מטוסו. במטוסי התקופה, טייסים שנאלצו לנטוש מטוס היו צריכים לפתוח את [[חופה (תעופה)|חופת]] המטוס ולצאת בכוחות עצמם מ[[תא הטייס]]. בעת היציאה נתקלו בזרם האוויר החזק שהיה הודף אותם אל אחורי המטוס, ויוצר סיכון חמור לפגיעה מזנב המטוס. יתרון נוסף של הזנב היה בכך שלא הפריע לזרימת גזי הפליטה מן המנוע. הדגם החדש נקרא CM.170, ובדצמבר [[1950]] הזמין חיל האוויר הצרפתי שלושה [[אב טיפוס|אבות טיפוס]] לבחינה. הראשון שבהם טס לראשונה ב-[[23 ביולי]] [[1952]]. עשרה מטוסי קדם-ייצור הוזמנו ביוני [[1953]], ובעקבותיהם קיבלה חברת פוגה ב-[[13 בינואר]] [[1954]] הזמנה ל95 מטוסים סדרתיים. החברה בנתה מפעל חדש בנמל התעופה [[טולוז]] - [[בלניאק]], והמטוסים נכנסו לשירות ב-[[1956]].
 
ב-[[1954]] בחרה [[נאט"ו]] במטוס כמטוס האימונים הבסיסי למדינות הברית. לאור החלטה זו התקבלו בחברה הזמנות ממספר מדינות (ראו להלן). בנוסף יוצר המטוס ברישיון ב[[גרמניה המערבית]], [[ישראל]] ו[[פינלנד]]. בסך הכל נבנו 929 מטוסים. במהלך השנים עברה חברת פוגה כמה [[מיזוגים ורכישות|מיזוגי חברות]] ובהתאם השתנה שמו במהלך השנים ל[[פוטז]] פוגה CM.170 מגיסטר, [[סוד אוויאסיון]] (פוגה) CM.170 מגיסטר ו[[ארוספטיאל]] (פוגה) CM.170 מגיסטר.
 
זרוע האוויר של [[הצי הצרפתי]] הפעילה נגזרת של ה-CM.170,{{כ}} CM.175 זפיר ([[צרפתית]]: Zéphyr, "צפריר", רוח בוקר קלה). טיסה ראשונה של גרסה זו התקיימה ב-[[31 ביולי]] [[1956]]. המטוס נועד לאמן את טייסי הצי ב[[נחיתה|נחיתות]] על [[נושאת מטוסים|נושאות מטוסים]]. לצורך זה צויד המטוס ב[[וו עצירה]], [[חופה (תעופה)|חופה]] שהחליקה לאחור (ולא נפתחת על ציר, כבדגמים האחרים), ו[[כן נסע]] מחוזק. החל מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] יוצר דגם מתקדם יותר של המטוס שנקרא CM.170-2. דגם זה הונע על ידי מנועים חזקים יותר מדגם מרבורה IV.
 
לקראת סוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] הוצע דגם מתקדם שנקרא פוגה 90. הדגם כלל [[תא הטייס|תא טייס]] משודרג, [[כסא מפלט|כיסאות מפלט]] ומנועים חזקים יותר. אב הטיפוס טס לראשונה ב-[[20 באוגוסט]] [[1978]], אך לא נתקבלו הזמנות והמטוס לא נכנס לשירות סדרתי.
שורה 54:
[[גרמניה המערבית]] הייתה הלקוח הזר הראשון של המטוס. 62 המטוסים הראשונים סופקו על ידי חברת פוגה, 22 הבאים יוצרו בגרמניה מקיטים שסופקו על ידי חברת פוגה, ו-166 מטוסים נוספים יוצרו במלואם בגרמניה על ידי פלוגצויג אוניון סיד (Flugzeug Union Süd), קונסורציום משותף של [[מסרשמיט]] ו[[היינקל]]. המטוסים סופקו בין השנים [[1958]] ל-[[1961]].
 
בשנים [[1958]]–[[1959]] רכשה [[פינלנד]] 18 מטוסים. 62 מטוסים נוספים נבנו ברישיון על ידי חברת [[ואלמט]] בין השנים [[1958]]–1958–[[1967]]. ב[[חיל האוויר הפיני]] שימש המטוס כמטוס אימונים בין השנים [[1958]]–1958–[[1988]], עד שהוחלף על ידי מטוס האימונים הבריטי [[בריטיש אירוספייס הוק]]. 21 מטוסי פוגה נהרסו ב[[אסון תעופה|תאונות אוויריות]], שש מהן קטלניות. המטוס נודע בפינלנד בכינוי "קוקופילי" ([[פינית]]: Kukkopilli, [[אוקרינה]]), בשל הקול הייחודי שיצרו מנועי המטוס.
 
מטוסי פוגה CM.170 מגיסטר שימשו כמטוסיהם של צוותים אווירובאטיים בחילות אוויר שונים, ביניהם הצוותים של [[חיל האוויר הבלגי]], "השדים האדומים"; [[כוחות ההגנה האירים|הגיס האווירי של אירלנד]], "הסנוניות הכסופות"; [[חיל האוויר הברזילאי]], "טייסת העשן" ([[פורטוגזית]]: Esquadrilha da Fumaça); והצוות האווירובאטי ב[[חיל האוויר הישראלי]].
 
כאמור לעיל, למטוסי הפוגה מגיסטר היה חימוש קל, וניתן היה לעשות שימוש במטוס כ[[מטוס תקיפה]] ל[[סיוע אווירי קרוב]]. מטוסי פוגה מגיסטר של [[אל סלוודור]] הופעלו למשימות תקיפה במהלך [[מלחמת האזרחים באל סלוודור]] במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20]]. לא ידוע על מטוסים שאבדו בקרב, אך מ-12 המטוסים שהיו ברשות [[חיל האוויר של אל סלוודור]] בתחילת המלחמה נותרו חמישה מטוסים שמישים בלבד בסופה. [[חיל האוויר המלכותי של מרוקו]] עשה שימוש במטוסי פוגה מגיסטר במלחמתו נגד [[חזית פוליסריו]] ב[[סהרה המערבית]]. כמה מן המטוסים אבדו במהלך הלחימה ובשל כך הפסיקה מרוקו להשתמש במטוסים למטרות מבצעיות בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. גם חיל האוויר הישראלי הפעיל מטוסי פוגה מגיסטר למשימות תקיפה במהלך [[מלחמת ששת הימים]], כמפורט להלן.
 
מטוסי פוגה מגיסטר יצאו משירות בחילות האוויר השונים במהלך שנות ה-80 ו[[שנות ה-90 של המאה ה-20]]. המטוסים הצבאיים האחרונים הוצאו משירות ב[[בלגיה]] ב-[[2007]]. חיל האוויר הישראלי הפעיל את הגרסה המשודרגת של המטוס עד שנת [[2010]] (ראו להלן). ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] מופעל המטוס על ידי ארגונים אזרחיים וטייסים פרטיים.
 
===בשירות חיל האוויר הישראלי===
[[חיל האוויר הישראלי]] החל לבחון אפשרויות למטוס אימון סילוני חדש בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]], ומטוס הפוגה התברר כאפשרות מועדפת. במקביל, מפעל "בדק מטוסים", שלימים הפך ל[[התעשייה האווירית לישראל|תעשייה האווירית לישראל]], שאף לעלות מדרגה ממפעל לתיחזוק ושיפור מטוסים למפעל ייצור. הרכבת הפוגה בארץ הייתה הזדמנות לעליית מדרגה מעין זו. אנשי המפעל, בראשות [[אל שווימר]], ביקרו בצרפת וב-[[1958]] הגיעו להסכם עם המפעל הצרפתי על הרכבה ברישיון של הפוגה בישראל. באמצע [[1959]] החלו העבודות להרכבת המטוסים, וביולי [[1960]] הושלמה הרכבת המטוס הראשון. ב-[[7 ביולי]] [[1960]] נמסר המטוס הראשון לחיל האוויר, בטקס בנוכחות [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ו[[שר הביטחון]], [[דוד בן-גוריון]], שהעניק למטוס שם - "סנונית". שנים עשר המטוסים הראשונים הורכבו מקיטים שהגיעו מהיצרן בצרפת, ומן המטוס ה-13 והלאה נבנו המטוסים מחלקים שיוצרו בארץ. חלק מן החלקים שופרו במפעל הישראלי, ויוצרו מ[[אלומיניום]] ומ[[פיברגלס]]. בסך הכל יוצרו בישראל 50 מטוסי פוגה. הייצור הופסק ב-[[1964]] לאחר שחיל האוויר קיבל מטוסים מעודפי חיל האוויר הגרמני, שהיו זולים יותר.{{הערה|על פי [http://www.fisher.org.il/DigitalLibrary/Moreshet/HADRACHA.pdf בית הספר לטיסה, דף מורשת מס' 48]. מאוחזר באתר [http://www.fisherlibrary.org.il/Page.asp?CatID=2640 הספרייה הדיגטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר].}}
 
במאי 1965 התרסק בחצר בית ב[[סביון (יישוב)|סביון]] מטוס פוגה מגיסטר שהיה בטיסת סולו ראשונה של חניך קורס טיס, {{נזכור את כולם|45082|דוד רענן}}.{{הערה|{{NFC|אלי אלון|מטוס חיל-האוויר שהתרסק בסביון|0024-D-118809-00|16 במרץ 2017}}}}
שורה 69:
====שירות כמטוסי תקיפה במלחמת ששת הימים====
[[קובץ:Yitzhak Rabin and Arie ben Or.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[אריה בן-אור]], מפקד [[טייסת 147]], והרמטכ"ל, [[יצחק רבין]]]]
ב[[מלחמת ששת הימים]] שימשו מטוסי הפוגה גם כ[[מטוס תקיפה]] ל[[סיוע אווירי קרוב]]. בעת התכנונים למלחמה התברר שכוחות צה"ל, שיתחילו לתקוף את מתחמי [[הצבא המצרי]] ב[[רפיח]] בבוקר היום הראשון למלחמה, ייאלצו לפעול ללא סיוע אווירי, משום שמטוסי חיל האוויר יהיו עסוקים ב[[מבצע מוקד]]. [[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד חיל האוויר]] הציע לדחות את תחילת מתקפת היבשה, אך מפקדי כוחות הקרקע החליטו שההתקפה תתחיל בשעות הבוקר. בשל כך הוחלט ש-44 מטוסי הפוגה מגיסטר יוקצו לסיוע קרוב לכוחות אלה.{{הערה|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 122, 124.}}
 
לצורך הפעלת המטוסים הוקמה מחדש [[טייסת 147]] ("האיל הנוגח"), שהוקמה לראשונה ערב [[מבצע קדש]] ונסגרה לאחריו. הטייסת הוקמה בבסיס [[חצרים (בסיס)|חצרים]] וכללה בוגרים טריים של [[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] ולצידם טייסים ותיקים כמו [[אלי איל]], מטייסי [[מלחמת העצמאות]]. המטוסים חומשו בשני [[מקלע]]י [[M1919 בראונינג|בראונינג 0.3]] [[אינץ']] (7.62 מ"מ) בחרטום ובכוורות [[רקטה|רקטות]]. משימתו הראשונה של המטוס בתחילת המלחמה הייתה משימת הטעייה: בבוקר [[5 ביוני]], כאשר רוב מטוסי החיל היו בדרכם ל[[מצרים]] עם תחילת "מבצע מוקד", המריאו כמה רביעיות של מטוסי פוגה מגיסטר לטיסת אימונים שגרתית, כדי להטעות את מאזיני האויב ולהציג רושם של בוקר שגרתי.{{הערה|שם=דני|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 124.}}
 
במלחמה עסקה הטייסת בתקיפת מטרות קרקע ברקטות, בפצצות ובמקלעים. ביום הראשון למלחמה הטייסת תקפה יעדים בחזית המצרית, בתחילה ברפיח ובהמשך ב[[חאן יונס]] ועמדות מצריות אחרות בגבול [[רצועת עזה]]. בהמשך היום הופנו מטוסי הטייסת לתקיפת יעדים ב[[עזה]], [[אל עריש]], [[ג'בל ליבני]], [[קוסיימה]] ו[[אום כתף]]. גיחות נוספות הופנו לאזור [[ירושלים]], עם תחילת [[הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים|המערכה]] באזור זה. במבצעים אלה נהרגו ארבעה טייסים.{{הערה|הטייסים שנהרגו הין [[רב סרן]] {{נזכור את כולם|45725|ארנון לבנת}}, [[סגן]] {{נזכור את כולם|90264|מתי בירנבוים}}, שניהם בתקיפות באזור אל עריש; רב סרן {{נזכור את כולם|94763|רפאל אלישע}}, במהלך [[קרב אום-כתף]]; וסרן [[שבתאי בן-אהרון]], באזור [[מעלה אדומים]]. בן אהרון הצליח לנטוש את מטוסו ולצנוח בשלום, אך נרצח על הקרקע על ידי חיילים ירדניים.{{הערה|שם=דני}}}}
 
ביום השני למלחמה התרחקה חזית הלחימה המצרית אל תוך [[סיני]] ויצאה מטווח הפעילות של מטוסי הפוגה, ועל כן החל מהיום השני הופנתה הטייסת לסייע בחזית [[ירדן|הירדנית]]. לאור העובדה שמטוסים רבים נפגעו ביום הראשון מאש מ[[נשק קל]] הוחלט על תקיפות מגובה רב יותר. במהלך התקיפות ביום זה תקפה הטייסת בעיקר כוחות שריון ירדניים, בין השאר בציר [[ירושלים]]-[[יריחו]] ובצפון מערב [[השומרון]]. ביום זה נהרג טייס אחד ליד [[מנזר מאר אליאס]], מדרום לירושלים.{{הערה|סגן {{נזכור את כולם|90401|דן גבעון}}.}} גם ביום השלישי תקפה הטייסת כוחות שריון בחזית הירדנית, בהם כוחות של [[דיוויזיה|דיוויזיית שריון]] [[צבא עיראק|עיראקית]] שהגיעה ממזרח לסיוע.{{הערה|שם=דני}}
 
היקף פעילותה של הטייסת הצטמצם בימים השלישי והרביעי של המלחמה, בשל יכולתו של חיל האוויר להפנות מספר רב יותר של מטוסים למשימות אלו. ואולם, בלחצם של מפקד [[בסיס חצרים]], [[אלוף משנה]] [[ג'ו אלון]], ומפקד הטייסת, רב סרן [[אריה בן-אור]], הועברה הטייסת ביומה החמישי של המלחמה לבסיס [[רמת דוד (בסיס)|רמת דוד]], כדי שתוכל לצאת לגיחות סיוע לכוחות הקרקע בחזית הסורית. ואולם, בגיחה הראשונה הופל מטוסו של מפקד הטייסת, והגיחה הופסקה. בסך הכל איבדה הטייסת במלחמה שישה מטוסים וטייסים. שני טייסים זכו ב[[עיטורי צה"ל|ציונים לשבח]], שהומרו מאוחר יותר ל[[עיטור העוז]]: מפקד הטייסת, אריה בן אור{{הערה|{{אתר הגבורה|4491|עיטור העוז של אריה בן-אור}}}} וסרן [[יעקב מורגן]].{{הערה|{{אתר הגבורה|4514|עיטור העוז של יעקב מורגן}}}} שיעור האבידות הגדול יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר [[כיסא מפלט]] במטוסי הפוגה מגיסטר ומהירותם האיטית, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה לאחר המלחמה.{{הערה|שם=דניש|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 125.}}
 
====הצוקית====
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] בחן חיל האוויר אפשרויות להחלפת מטוסי הפוגה שהחלו להתיישן. הבחינה העלתה ששדרוג המטוסים יהיה הפתרון הטוב ביותר. במסגרת השדרוג הוחלפו מנועי המטוס למנועי מרבורה VI חזקים יותר והותקנה מערכת התנעה אוטומטית למנועים. כדי לדמות את תא הטייס לתאי הטיסה של המטוסים החדשים מתוצרת ארצות הברית שנקלטו בחיל נעשו שיפורים רבים בתאי החניך והמדריך כולל מערכת לבימוי תקלות המופעלת מתא המדריך, החלפת כיסאות הטייסים והחלפת מערכות שונות. בסך הכל בוצעו במטוסים כ-300 שינויים חדשים. השדרוג נעשה על ידי התעשייה האווירית, שזכתה ב[[פרס קפלן]] על ביצועו המוצלח. המטוס החדש נקרא "צוקית", וטיסת הבכורה נערכה בספטמבר [[1980]]. המטוס הראשון נמסר לחיל האוויר ב-[[1981]], והאחרון בנובמבר [[1986]].{{הערה|על פי [http://www.fisher.org.il/DigitalLibrary/Moreshet/HADRACHA.pdf בית הספר לטיסה, דף מורשת מס' 49]. מאוחזר באתר [http://www.fisherlibrary.org.il/Page.asp?CatID=2640 הספרייה הדיגטאלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר].}} [[התעשייה האווירית]] הציעה למדינות זרות דגם לייצוא שכונה AMIT, אך לא התקבלו הזמנות.{{הערה|דני שלום, "מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה", עמ' 73.}}
 
הצוקית שימשה כמטוס ההדרכה של מגמת קרב בשלב ראשוני ב[[קורס טיס (צה"ל)|קורס הטיס]] של חיל האוויר. פרט להדרכה, שימשו מטוסי הפוגה את הצוות ה[[אירובטיקה|אירובטי]] של חיל האוויר במשך 50 שנה, מ-[[1960]] ועד [[2010]]. בשיאו מנה הצוות האווירובאטי 9 מטוסים, ומטוסיו היו ייחודיים לצוות ולא שימשו להדרכה. עם השנים הצטמצם מספר המטוסים בצוות לארבעה, וכולם היו מטוסים ששימשו במקביל להדרכה.{{כ}}{{הערה|{{אתר חיל האוויר|יהונתן מרוז|שלום לצוקית|4357-34751|23 ביוני 2010}}.}}{{הערה|שם=דניש}} בשנת [[2010]] החלו מטוסי הצוקית לצאת משירות, והוחלפו על ידי מטוסי [[T-6 טקסאן II|T-6 טֶקסָן II]].
 
== גרסאות ==
שורה 89:
* '''CM.170 מגיסטר'''
::שלושה אבות טיפוס ועשרה מטוסי קדם ייצור.
* '''CM.170-1 מגיסטר'''
::גרסה ראשונה, בעלת מנועי [[טורבומקה]] מרבורֶה II. נבנו 761 מטוסים, מתוכם נבנו ברישיון 188 ב[[מערב גרמניה]], 62 ב[[פינלנד]] ו-50 ב[[ישראל]].
* '''CM.170-2 סופר מגיסטר'''
::גרסה עם מנועי מרבורה VI{{כ}}, 1,055 ליברות דחף כל אחד. נבנו 137 מטוסים.
* '''CM.171 מַקָלוּ'''
::גרסה עם גוף מוגדל, מנועי טורבומֶקה גביזו בעלי דחף של 2,422 ליברות כל אחד. יוצר אב טיפוס אחד בלבד, שאבד בתאונה ב-[[20 במרץ]] [[1957]].
* '''CM.173 סופר מגיסטר/פוטֶז 94'''
שורה 102:
::גרסה ארבע מושבית של המגיסטר. נבנו שני אבות טיפוס.
* '''התעשייה האווירית לישראל צוקית'''
::גרסה משודרגת של המטוס, כולל מנועים משודרגים, [[אוויוניקה]] משופרת, ועוד.
* '''פוגה 90/90A'''
::דגם שפותח מדגם CM.170, עם מנועי טורבומקה אסטאפן בעלי דחף של 1,715 ליברות כל אחד, חופה משופרת לראות טובה יותר ואוויוניקה משופרת. נבנה אבטיפוס אחד.
שורה 125:
::[[חיל האוויר של ביאפרה]] - 5 מטוסים
* {{דגל|בלגיה||+}}
::[[חיל האוויר הבלגי]] - 50 מטוסים
* {{דגל|בנגלדש||+}}
::[[חיל האוויר של בנגלדש]] - 8 מטוסים שנרכשו מגרמניה
שורה 146:
::[[חיל האוויר המרוקאי]] - 21 מטוסים
* {{דגל|ניקרגואה||+}}
::[[חיל האוויר של ניקרגואה]]
* {{דגל|סנגל||+}}
::[[חיל האוויר של סנגל]] - 5 מטוסים שנרכשו מברזיל
* {{דגל|פינלנד||+}}
::[[חיל האוויר של פינלנד]] - 80 מטוסים, 18 יחידות יוצרו בצרפת ו-62 יחידות יוצרו בפינלנד
* {{דגל|צרפת||+}}
::[[חיל האוויר הצרפתי]] - 397 מטוסים
::[[הצי הצרפתי]] - 32 מטוסים
* {{דגל|קמבודיה||+}}
::[[חיל האוויר החרמי הלאומי]] ו[[חיל האוויר המלכותי הקמבודי]] - 4 מטוסים
* {{דגל|קמרון||+}}
שורה 167:
===פוגה CM.170-1 מגיסטר===
====מאפיינים כלליים====
* '''צוות''': 2 (מדריך וחניך)
* '''אורך''': 10.06 [[מטר]]
* '''מוטת כנפיים''': 12.15 מטר
* '''גובה''': 2.80 מטר
* '''שטח כנף''': 17.30 מ"ר
* '''משקל ריק''': 2,150 [[ק"ג]])
* '''משקל טעון''': 2,850 ק"ג
* '''משקל ההמראה מקסימלי''': 3,200 ק"ג
* '''הנעה''': 2 מנועים [[טורבו סילון]] [[טורבומקה]] מרבורה IIA בעלי [[דחף (כוח)|דחף]] של 400 ק"ג כל אחד
 
שורה 196:
 
====מאפיינים כלליים====
* '''צוות''': 2 (מדריך וחניך)
* '''אורך''': 10.06 [[מטר]]
* '''מוטת כנפיים''': 12.15 מטר
* '''גובה''': 2.80 מטר
* '''שטח כנף''': 17.30 מ"ר
* '''משקל ריק''': 4,740 [[ליברה|ליברות]] (2,550 [[ק"ג]])
* '''משקל המראה מקסימלי''': 7,055 ליברות (3,200 ק"ג)
* '''הנעה''': 2 מנועים [[טורבו סילון]] [[טורבומקה]] מרבורה VI בעלי [[דחף (כוח)|דחף]] של 571 ק"ג כל אחד
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/CM.170_פוגה_מגיסטר"