פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 3 בתים ,  לפני שנה
מ
מיזוג הפניות לערכים מורחבים
{{פירוש נוסף|נוכחי=דמות מקראית}}
[[קובץ:Muerte de absalon en el CESEDEN.jpg|300px|ממוזער|{{ציטוט|תוכן=וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב; וַיַּכּוּ אֶת-אַבְשָׁלוֹם, וַיְמִתֻהוּ.|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|שמואל ב|יח|טו}}}} מות אבשלום. [[גובלן]] מ[[המאה ה-19]] שהיה תלוי בחדר האוכל בארמונו של [[קרלוס השלישי, מלך ספרד]]]]
[[קובץ:Pavimento di siena, storie di assalonne (piero del minnella) 02.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הריגתו של אבשלום. ריצפת פסיפס בקתדרלה של [[סיינה]].]]
[[קובץ:Weltchronik Fulda Aa88 280r detail.jpg|ממוזער|דוד ואבשלום. [[מיניאטורה]] מתוך כתב יד [[בוהמיה|בוהמי]] מ[[המאה ה-14]]]]
ב[[מקרא]], '''אַבְשָׁלוֹם''' היה בנו השלישי של [[דוד המלך]]. סיפורו מסופר בספר [[שמואל ב']] פרקים י"ג-י"ט. אמו הייתה [[מעכה בת תלמי]] מלך [[גשור (ממלכה)|גשור]], ממלכה קטנה ב[[הגולן|גולן]]. אבשלום נולד ב[[חברון]] עם תחילת מלכות דוד ביהודה והוא מתואר כגבר יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי. חייו היו קצרים וסוערים. הוא הרג את אחיו למחצה [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] לאחר שאנס את אחותו [[תמר (בת דוד)|תמר]]. לאחר חזרתו מגשור, ומשהוסרו שאר המתחרים על הכתר מדרכו, מרד בדוד והצליח לתפוס את השלטון. בקרב מכריע שנערך בין צבאות שני הצדדים הובס צבא המורדים ואבשלום הוצא להורג במצוות [[יואב בן צרויה]].
 
 
===אמנון ותמר===
{{ערךהפניה לערך מורחב|ערכים=[[מעשה אמנון ותמר]], [[רצח אמנון]]}}
{{ערך מורחב|רצח אמנון}}
[[קובץ:LaHayeAbsalomsServantsKillAmnon.jpg|שמאל|ממוזער|200px|משרתי אבשלום הורגים את אמנון. תחריט צרפתי מתוך ספר משנת 1728]]
על פי המקרא אמנון, [[בכור]]ו של דוד, [[אהבה|התאהב]] בתמר. בעצת רעהו, [[יונדב בן שמעה]], העמיד אמנון פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד, ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ו[[אונס|אנס]] אותה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את ה[[בתולה (הלכה)|בתולין]] ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך אהבתו הפכה לשנאה והוא הורה למשרתו לגרש אותה מעל פניו. תמר שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה.
במאמר, המשתמש במחקר השוואתי עם מסורות טקסי החיטוי והכפרה לרוצח השב למולדתו, שהיו נהוגים בעולם העתיק, שכתב חוקר התנ"ך [[חיים גבריהו]], מועלות סברות מספר: על פי [[אפלטון]], במקרים מקילים של ענישה על מעשי רצח היו נהוגות שלוש מידות זמן של גלות: שנה אחת, שלוש שנים וחמש שנים. הקבלה מוצא החוקר בין דברים אלו לשלוש שנות גלות אבשלום בגשור ולאחר מכן שנתיים של נידוי מחצר המלך. על דרך השיבה של הרוצח לארץ מולדתו מצוטט אפלטון כי: עם תום תקופת גלותו ישלחו שליחים של בית המשפט ויחקרו את מעשי הגולה, ומוסיף חיים גבריהו "ייתכן שבעניין שיגורו של יואב לגשור להשבת אבשלום משתקף תהליך משפטי מסוים, ששליח הציבור בודק את מעשי הגולה אם הוא ראוי להיות מושב למולדתו."{{הערה|שם=גבריהו}}
 
חז"ל מבקרים את אבשלום על שריפת שדהו של יואב: "כל השורף תבואתו של חברו, אינו מניח בן ליורשו"{{הערה|שם=ב-סוטה|1={{בבלי|סוטה|יא|א}}}}. דרש זה משמש להסביר את הסתירה לגבי המסופר על משפחתו של אבשלום וליתר דיוק מספר צאצאיו בפרק י"ד פסוק כ"ז "ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת", ולעומת זה נאמר בפרק י"ח פסוק י"ח: "ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי", ועל כך עונה "אמר רב יצחק: שלא היה לו בן הגון למלוכה".
 
==מרד אבשלום==
ברגע המתאים התניע אבשלום את מזימת המרד כפי שמתואר במקרא: {{ציטוטון|וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם יָשׁוֹב יְשִׁיבֵנִי ה' יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת ה' וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן}}.
 
החידה הראשונה היא הגדרת הזמן, שהרי כל שנות מלכותו של דוד היו ארבעים שנה. [[התלמוד הבבלי]] דן בפסקה זו לעומק ב{{בבלי|תמורה|יד|ב}}. רש"י הרחיב על פרשנות זו: "מקץ ארבעים שנה ששאלו ישראל מלך משמואל נתגלגל דבר מרד והשפלה במלכות"{{הערה|פירוש רש"י ל{{תנ"ך|שמואל ב|טו|ז}}}}, כלומר על פי רש"י אזהרותיו של שמואל התגשמו כעבור ארבעים שנה, שבסופן הופיע טוען לכס המלכות. ה[[רלב"ג]] מציע פרשנות אחרת: "ייתכן שאלו ארבעים שנה התחילו מעת צמיחת המלכות בישראל, רוצה לומר מעת המשח שאול, או התחילו מעת שלמות ארבעים שנה מעת המשח דוד, ואולי הוגד על דרך נבואה שארבעים שנה יעמוד מלכות דוד ולזה חשב אבשלום שאז יהיה העת שתסור המלוכה מדוד ודמה מפני זה שכבר תשלם מחשבתו בהריגת אביו לסבב שתהיה הממלכה לו". פרשנות נוספת מופיעה ב[[תרגום השבעים]] וב"[[קדמוניות היהודים]]" שנכתב כאלף שנה מאוחר יותר על ידי [[יוסף בן מתתיהו]], במקורות אלו נכתב "ארבע שנים" במקום "ארבעים שנה". שאלה שנייה נוגעת לבחירת העיר [[חברון]] כמקום הכרזת המרד והכתרת אבשלום. עם זאת קיימת הקבלה ברורה בין מעשי דוד בטרם הוכתר לבין מעשיו של אבשלום, דוד נמשח אף הוא למלך במסווה של זבח, ומלך תחילה בחברון - שם גם נולד אבשלום. בחברון מצטרף [[אחיתופל הגילוני]] לאבשלום, נוכחותו הייתה בעלת חשיבות עליונה והטתה את הכף לטובת אבשלום, המקרא מפרט בהמשך את מהות היתרון: {{ציטוטון|וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱ לֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם}}{{הערה|שם=שמ"ב-טז|1={{תנ"ך|שמואל ב|טז|כג}}}}{{הערה|פסוק זה הוא המקור לצירוף השגור 'עצת אחיתופל'. אלא שהביטוי השגור בא, בדרך כלל, במשמעות של עצה רעה ואילו במקרא המשמעות הפוכה: עצה טובה.}}. האגדה הצביעה על חסרונו היחיד של אחיתופל - אנוכיות שנאמר:" חכם גדול היה אחיתופל ודבריו נאמרו כברוח הקודש, למעלה מדרך הטבע...ומה היה חסר? עיקר היה חסר, שלא היה ירא שמים"{{הערה|[[לוי גינצבורג]], '''[[אגדות היהודים]]''', כרך ה, עמ' 60}}. סביב אבשלום ואחיתופל נאספים תומכים רבים המאפשרים לו לצעוד ישירות על ירושלים ולהתעמת עם דוד.
 
הרב [[יוסף כרמל]] כתב{{הערה|1=הרב יוסף כרמל, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6636 אל תזלזלו ב"ממסד הדת"], מתוך העלון חמדת ימים, באתר ישיבת בית אל}} פרשנות מורחבת לאירועים: דוד בחר בירושלים כמרכז דתי בלעדי והפסיק את תמיכת משטרו ב[[במות]] שהיו מרכזי פולחן במקומות שונים ביהודה וייתכן ואף אסר על תמיכה של משפחת המלוכה בבמות אלה. בכך הקים דוד המלך על עצמו את זעמם של הכוהנים שערכו את הפולחן בבמות, שאחת המרכזיות שבהן הייתה בחברון, והסיתו את המאמינים שנהנו מפולחן הקרוב למקום מגוריהם (בניגוד לפולחן בעיר זרה). על פי פרשנות זו, בשבתו בשער המשפט פגש אבשלום את המשלחות שהגיעו אל דוד ונדחו על ידו. הבטחתו של אבשלום להצדיק את הפונים אליו הייתה למעשה הבטחה שאם הוא יקבל את השלטון יבוטל הפולחן המרכזי האקסקלוסיבי בירושלים ויותר הפולחן על הבמות. על רקע זה בחר אבשלום את חברון כמקום המרד ואת הזבח על במה בעיר כנושא המאחד את העם אחריו.
עם מות אבשלום מפסיק יואב את הלחימה מתוך הבנה שאחרי מותו של אבשלום אין שום טעם בהמשך המלחמה: {{ציטוטון|וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל}}. לאחר מכן מטפל יואב בגופת אבשלום, המושלכת בבזיון לבור ועליו גל אבנים כפי שנהג [[יהושע בן נון]] לקבור את אויבי ישראל לאחר שתלה אותם על עץ כ[[גרדום]]{{הערה|עכן ({{תנ"ך|יהושע|ז|כו}}), מלך העי (שם ח', כט) ומלכי הדרום (שם י', כז)}}.
 
לסיכום מציין הסופר המקראי כי אבשלום מת ערירי, בלא בנים, ולא זכה להיקבר במקום שהכין לו כמצבה ושמה '''[[יד אבשלום]]''', הביטוי יד גם הוא מצביע על [[הנצחה|הנצחת]] אדם שמת בלא בנים ואין מי שיזכיר את שמו{{הערה|ראו: {{ציטוטון|וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת|{{תנ"ך|ישעיהו|נו|ה}}}}..}} על הסתירה בין פסוק זה לפסוק הקובע כי לאבשלום נולדו בנים ובת בשם תמר אומר המלבי"ם: "ויוולדו - וכולם מתו בעת ההיא, והמלך לא בא לנחמו". בין חוקרי המקרא יש המקבלים פירוש זה, ואחרים דוחים אותו בטענה שאין זה סביר שהמחבר ישמיט את עובדת מותם{{הערה|שם=LTR-ref1|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/338/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 338}}. חוקרים רבים רואים בפסוק זה (יח, יח) תוספת של עורך מאוחר, שביקש להזכיר מסורת שהייתה המקובלת בימיו על יד אבשלום שבעמק המלך, ולא הבחין בסתירה שנגרמה או שלא הוטרד ממנה{{הערה|שם=LTR-ref2|P. Kyle McCarter, Jr., ''II Samuel'' (Anchor Bible), Garden City: Doubleday, 1984, p. 407}}. מיעוט מן החוקרים סבור שדווקא גרסה זו היא הראשונית{{הערה|למשל: {{ltr|Henry Preserved Smith, [http://archive.org/stream/criticalexsamuel00smituoft#page/358/mode/2up ''Samuel''] (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899, p. 359}}}}. פרשנות אחרת קובעת כי: "והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר רב יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות"{{הערה|{{בבלי|שם=ב-סוטה|יא|א}}}}.
 
עם תום המערכה נותר לספר לדוד היושב בשערי העיר וממתין לבשורות על הניצחון ומות אבשלום. {{ציטוטון|וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ ה' מִיַּד אֹיְבָיו}}. יואב, המכיר את דוד היטב, יודע שדוד יתעלם מהניצחון ויתמקד במות בנו, שולח במקומו חייל [[כושי]] למסור לדוד את הבשורה מרה, ובניגוד להרגלו הוא לא שם מילים בפי הכושי ובכך מרחיק עצמו מהבשורה על מות אבשלום ומאחריות למעשה והבשורה: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה}}{{הערה|ראו פרשת מותו של אוריה החתי (שמואל ב י"א, יח–כא) ובפרשת האישה התקועית (שמואל ב י"ד, ג–ט).}}. בתחילה יואב מצליח לעכב במקצת את אחימעץ, אך לבסוף הוא נכנע להפצרותיו, מניח לו לרוץ והוא מקדים את הכושי. דוד מקבל תחילה את הידיעה על הרץ המתקרב ומשכנע את עצמו כי הוא עתיד לקבל בשורות טובות. מול דוד המלך מאבד אחימעץ מעוז רוחו ולא יכול לספר לו על מות אבשלום. את הבשורה מוסר הכושי המגיע אחריו {{ציטוטון|אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ ה' הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ}}. ודוד שואל: {{ציטוטון|הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?}} והכושי עונה שלא במישרין אך מבלי להותיר ספק: "{{ציטוטון|יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה}}{{הערה|ראהראו התייחסות במזמור ג' ב[[תהילים]], שכותרתו "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ", בו נאמר "ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי".}}.
 
===קינתו של דוד על אובדן אבשלום===
=== בספרות בעת החדשה ===
==== בספרות העברית ====
הביטוי [[אחיתופל#עצת אחיתופל|עצת אחיתופל]] מתייחס לעצות אחיתופל הגילוני לאבשלום ואף על פי שהיו אלו עצות טובות ולמרות המוניטין של אחיתופל {{ציטוטון|וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל, אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל-(אִישׁ), בִּדְבַר הָאֱלֹהִים; כֵּן כָּל-עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, גַּם-לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם}}{{הערה|{{תנשם=שמ"ך|שמואל ב|-טז|כג}}}} הפך הביטוי לסמל עצה רעה ובמסורת המאוחרת נעשה אחיתופל כינוי ליועץ נוכל, בוגד ומסית ובמשנה הוא נמנה עם אלה שאין להם חלק בעולם הבא{{הערה|{{משנה|סנהדרין|י|ב}}.}}. וקבע מדרש האגדה: "[[דואג האדומי|דואג]] ואחיתופל דוברי כזב הן"{{הערה|מדרש בראשית רבה, ל"ב, ז'.}} ובתלמוד הירושלמי נאמר: "דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע"{{הערה|פאה, פ"א, ט"ז, ע"א.}}
 
גם קינתו של דוד זכתה לציטוטים רבים, [[עגנון]] למשל השתמש בקינה על אבשלום פעמיים: פעם אחת בסיפורו "[[מעשה העז]]" תוך צירופה לקינת יעקב על יוסף{{הערה|ש"י עגנון, "מעשה העז", '''אלו ואלו''', [[הוצאת שוקן]], 1964}}, ופעם שנייה בסיפורו "[[הנעלם]]", בקינת אם על בנה{{הערה|ש"י עגנון, "הנעלם", '''עיר ומלואה''', תל אביב וירושלים: הוצאת שוקן, 1973.}}.
* אבי אמסלם, "דמותו של אבשלום בסיפור אמנון ותמר", '''המאיר לארץ''', 60, 2003, עמ' 72–85
* יונתן מלי, "מרד אבשלום", ‫'''שמעתין''', 175, 2009, עמ' 32–41
* שרה ‬הלפריןהלפרין, "האספקט הטראגי של סיפור מרד אבשלום", '''בר-אילן''' (כתב עת), י"ח-י"ט, 1981, עמ' 307–313
* אליהו מנחם גויטין, "מרד אבשלום בראי חז"ל", '''שמעתין''', 57/56, 1979, עמ' 21-14; 58, 1979, עמ' 17–23
* משה ‬סיסטרסיסטר, "פרשת מרד אבשלום", '''בשער''', י"ב, 1969, עמ' 402–409
*[[ברוך קרוא]], הערך: '''אבשלום''', '''לכסיקון מקראי''', (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: [[הוצאת דביר]], תשכ"ה-1965, עמ' 14–15.
* [[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים: [[הוצאת כרטא]], 1974.