צדיק – הבדלי גרסאות

[[ספר איוב]] מוקדש לדילמת סבל הצדיק, וברור לכל כי איוב היה צדיק למרותאף על פי שלא נאמר במפורש כי הוא צדיק, אלא נאמר עליו כי הוא "תם וישר וירא אלוהים וסר מרע". מכיוון שמיוחסות לו תכונות של תום, יראת האלוהים ומוסריות (סר מרע) ניתן להגדיר אותו כצדיק.

ב[[ספר הזהר]]{{הערה|תחילת פרשת אחרי מות}} כתוב (בהרחבה לאחר תיאור מיתת שני בני אהרון הצדיקים{{הערה|על צדיקותם נאמר בזהר (שם) "נָדָב וַאֲבִיהוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁשְּׁנֵי אֵלֶּה לֹא נִמְצְאוּ כְמוֹתָם בְּיִשְׂרָאֵל"}}, [[נדב ואביהוא]]) כי מיתתם של צדיקים משפיעה על הדור כולו עד כדי כך ש:{{ציטוטון|בְּכָל זְמַן שֶׁצַּדִּיקִים מִסְתַּלְּקִים מִן הָעוֹלָם, הַדִּין מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, וּמִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת עַל חֲטָאֵי הַדּוֹר}}. אולם אם גזר הדין נגזר באופן סופי שתבוא רעה על העולם אזי אדרבא, נפטר הצדיק מהעולם כדי שלא יראה באותה רעה{{הערה|ראהראו רש"י על {{בבלי|בבא קמא|ס|א}}}}: {{ציטוטון|צדיק נפטר מן העולם, רעה באה לעולם. שנאמר 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק'}} ({{בבלי|סנהדרין|קיג|ב}}).

וכמה פירושים נמצאו לדבר היאספות הצדיק לפני בוא רעה, ביניהםבהם:

בחסידות נתווסף למנהיג תפקיד חדש ומכריע – תיווך בין האדם מישראל לבין האל{{מקור}}. היה זה פתרון חדשני - להביא לידי התעלות מוסרית-דתית של הציבור הרחב באמצעות דפוס חדש של מנהיגות.

אחד החידושים הנועזים בתפיסת ההנהגה שפיתחה החסידות גלום במושג "'''ירידת הצדיק'''". כאשר עושה הצדיק לעצמו – כל כמה שיתעלה לא יוכל לקרב את ה[[גאולה]] ולשנות את מערכת הכוחות העולמיים; גרוע מכך – ככל שיתעלה על פני העם, כך יביא לקטרוג עליהם, וחסידותו המופלגת רק תגרום לכך שהעולם יהא נידון במידת הדין ולא במידת הרחמים.

:{{ציטוטון|'אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים' ({{תנ"ך|שמואל ב|כג|ג|קצר=כן}}), מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלוהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה.}} ({{בבלי|מועד קטן|טז|ב}})

:{{ציטוטון|כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: ({{תנ"ך|משלי|טז|יד|קצר=כן}}) 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'.}} ({{בבלי|בבא בתרא|קטז|א}}).

:אך בכל מקרה כאן הגמ' מדברת על חכם ולאו דווקא על צדיק. (כי צדיק ברובו הוא בלב, ואיננו יודעים מה חושב האדם שמולנו, אך חכם ניכר לכולם מי חכם ומי טיפש ק"ו בדברי תורה).