הבדלים בין גרסאות בדף "קונפדרציית המדינות של אמריקה"

מ
הוספת קישור לנשיא ארצות הברית
(ביטול גרסה 22435971 של מפתח-רשימה (שיחה), שחזור)
מ (הוספת קישור לנשיא ארצות הברית)
ב-[[7 בפברואר]] אימצו שבע המדינות הפורשות חוקה זמנית, ואת השם "קונפדרציית המדינות של אמריקה" ובחרו כבירתן את העיר [[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]] בירת [[אלבמה]]. לקונפדרציה נקבע דגל, ו[[ג'פרסון דייויס]] מונה כנשיאה. מדינות אחדות מהקונפדרציה שמו את ידן על מחנות צבא פדרליים בתחומן. לינקולן עדיין לא הושבע, והנשיא היוצא [[ג'יימס ביוקנן]] לא נקט בכל פעילות אל מול התחמשותן והתבצרותן של המדינות הפורשות. שר המלחמה של ארצות הברית, פלויד, מנע כל הכנה צפונית למלחמה, בעודו מתיר לנשק ולכוח אדם מיומן "לזלוג" דרומה.
 
לאחר פחות מחודש, ב-[[4 במרץ]] [[1861]], הושבע אברהם לינקולן לכהונת [[נשיא ארצות הברית]]. בנאום השבעתו, הוא הצהיר כי החוקה היוותה איחוד מושלם יותר מאשר הקונפדרציה הרופפת שקדמה לקבלת החוקה, וכי המדינות שקיבלו את החוקה קיבלו מסמך מחייב, ולפיכך פרישת שבע מדינות הדרום "בטלה מבחינה משפטית". הוא הכריז כי אין לו כל כוונה לפלוש למדינות הדרום, אך הוא ישתמש בכוח על מנת לשמור על רכוש פדרלי במדינות אלו. הוא סיים את נאומו בפניה נרגשת לחידוש הברית.
 
בשלב זה פרשו מן האיחוד רק "מדינות הכותנה": [[דרום קרוליינה]], [[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]], [[פלורידה]], [[אלבמה]], [[ג'ורג'יה]], [[לואיזיאנה]] ו[[טקסס]]. מדינות הדרום הנוספות ובראשן [[וירג'יניה]] {{מונחון|פסחו על שני הסעיפים|כלומר נקטו בשתי עמדות הסותרות זו לזו (הפתגם שאול מהמקרא, מלכים א יח כא)}}. פנייתו של לינקולן נועדה אפוא בעיקר אליהן.