שבת – הבדלי גרסאות

* [[חוק שעות עבודה ומנוחה]] משנת 1951 אוסר להעביד [[עובד]] ביום המנוחה השבועי שלו, וקובע שיום המנוחה ליהודי הוא יום השבת. בהודעה מטעם הממשלה, שניתנה בשנת [[1954]] בהתאם לסמכות שניתנה לה ב[[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], נאמר כי [[מועדי ישראל]] ( שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום ראשון ויום שביעי של פסח, וחג השבועות) הם ימי מנוחה ליהודים, וכי מי שאינו יהודי יוכל לקבל ימי מנוחה אחרים לפי דתו. בתיקון משנת 1969 הורחבה תחולת איסור זה, ונקבע שבימי מנוחה אלה לא יעבוד בעל [[בית מלאכה]] בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו, ולא יעבוד חבר של [[אגודה שיתופית]] בבית מלאכה או במפעל תעשייה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשייה של [[אגודה שיתופית חקלאית]] לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה. שר העבודה רשאי להתיר עבודה במנוחה השבועית, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו. עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. החל משנת 2019 יוכל כל עובד לסרב לעבוד במנוחה השבועית שלו, ללא קשר להקפדתו על מצוות דתו.{{הערה|[http://www.justice.gov.il/SitePages/OpenDocument.aspx?d=btfoGU%2fzRz98U4QZbe1n0qBdbJww4VC2POneczYCA2U%3d חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח-2018], ס"ח 2725 מ-21 ביוני 2019}}