פליציה לנגר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביוגרפיה: פרטים
שורה 22:
==ביוגרפיה==
 
לנגר נולדה בשם '''פליציה עמליה וייט''' בעיר [[טרנוב]] שב[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] בשנת [[1930]], בתכבת יחידה להורים [[יהדות פולין|יהודים]]. המשפחה הספיקה לברוח ל[[ברית המועצות]] עם פלישת הגרמנים, שם אביה מת ב[[גולאג]]. שאר קרוביה הושמדו על ידי הנאצים. לאחר [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] שבה לפולין עם אמה. ב-1947 הכירה בקרקוב [[ניצול שואה]] בשם מיצ'יו (Mieciu) לנגר. השניים נישאו ב-1949 ובשנת [[1950]] [[העלייה ההמונית|עלו לישראל]]. ב-1953 נולד בנה מיכאל. בשנת [[1965]] סיימה לימודי [[משפטים]] בפקולטה למשפטים שב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. היא עבדה תקופה קצרה ב[[משרד עורכי דין]] ב[[תל אביב]]. מיד עם תום [[מלחמת ששת הימים]], ונוכח התנגדותה הנחרצת לשלטון הצבאי של ישראל ב[[יהודה ושומרון|גדה המערבית]] וב[[רצועת עזה]], הקימה משרד משל עצמה ב[[ירושלים]] והחלה לייצג פלסטינים, נגדם הוגשו כתבי אישום על עבירות ביטחוניות. [[לאה צמל]] שימשה אצלה כעוזרת משפטית. בדצמבר 1967, במסגרת חברותה ב[[רק"ח]], ניהלה מסע מחאה על גירושו לירדן של פאיק וראד, פעיל קומוניסטי, שנעצר והואשם בפעילות נגד המשטר הצבאי הישראלי.
 
בשנת 1977 שללה ממנה הוועדה לאישור סניגורים בבתי-הדין הצבאיים (הפועלת מכוח {{סחפ|חוק השיפוט הצבאי|סעיף 317}}) את הזכות להופיע כ[[סניגור]]ית ב[[בית דין צבאי (ישראל)|בתי דין צבאיים]] (שבהם עומדים לדין חיילים), עקב מגעיה עם גורמי אש"ף וגורמים עוינים אחרים. לנגר עתרה ל[[בג"ץ]] נגד החלטה זו, אך עתירתה נדחתה.{{הערה|בגץ 221/77 פליציה לנגר נגד הוועדה לאישור סניגורים בבתי-הדין הצבאיים, פ"ד לב(1) 182, ניתן ב-22 בנובמבר 1977}} החלטה זו פגעה גם ביכולתה להופיע ב[[בית משפט צבאי (ישראל)|בתי משפט צבאיים]] (שבהם עומדים לדין בעיקר פלסטינים), וגם עתירה שהגישה בעניין זה נדחתה,{{הערה|בגץ 180/77 פליציה לנגר נגד שירות בתי-הסוהר, פ"ד לא(2) 530, ניתן ב-15 באפריל 1977}} אך [[משרד המשפטים]] הבהיר שהיא רשאית להופיע בפני בתי משפט צבאיים.{{הערה|{{דבר||פליציה לנגר יכולה לייצג הצעירה מארה"ב|1977/11/07|00214}}}}
שורה 30:
ייצגה גם פלסטינים נוספים שנגדם הוצא צו גירוש,{{הערה|{{מעריב||5 מחבלים ומסיתי גורשו ביום ו' ללבנון|1975/03/02|01201}};{{ש}}{{מעריב|דליה מזורי|שלושת המגורשים הגישו לבג"ץ 'תצהיר הומניטרי' על תביעותיהם|1980/07/13|01314}}}} ופלסטינים שעתרו נגד הכרזת אדמות, שהם טענו לבעלות עליהן, כ[[אדמות מדינה]].{{הערה|{{דבר||16 ערבים מהגדה עתרו לבג"ץ נגד תפיסת אדמותיהם|1981/05/18|00307}}}}
 
בשנת [[1990]], לאחר 23 שנים שבהן ייצגה פלסטינים, סגרה לנגר את משרד עורכי הדין והיגרה עם בעלה לגרמניהלטיבינגן שבגרמניה, שם התגורר בנה. היא קיבלה משרת הוראה ב[[אוניברסיטת טיבינגן]], ומאז התגוררה שם. בראיון ל"[[וושינגטון פוסט]]" אמרה שהרגישה שאינה יכולה להמשיך ולשמש כעלה תאנה של מערכת המשפט בישראל. בגרמניה המשיכה לכתוב ספרים ולעסוק ב[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|סכסוך הישראלי-פלסטיני]]. ב-[[2008]] קיבלה אזרחות גרמנית.
 
נפטרה ממחלת הסרטן ב-[[21 ביוני]] [[2018]]. הותירה אחריה את בנה, מיכאל, שחקן במקצועו, נכדים ונינים.
 
==פרסים והוקרה==