רבי שמעון בר יוחאי – הבדלי גרסאות

רבי שמעון מוזכר פעמים רבות ב[[משנה]] וב[[גמרא]] בנושאים הלכתיים.

 

שיטתו של רבי שמעון ב[[הלכה]] הייתה לדרוש 'טעמא דקרא' (בארמית: טעם המקרא), כלומר לשער את [[טעמי המצוות]] ולפעול על סמך המסקנות ה[[הלכה|הלכתיות]] העולות מהן גם כשאין להן סמך בכתובים{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|קטו|א}}, שם מבואר שאת הציווי "לא תחבול בגד אלמנה" רשב"י פירש כמתייחס לאלמנה ענייה בלבד.}}. זאת בניגוד לגישה הרואה במצוות התורה [[גזרת הכתוב|גזרות הכתוב]] ומתייחסת לטעמי המצוות רק כשהם מפורשים בכתוב או משתמעים מקריאה סבירה שלו{{הערה|"[http://tvunah.org/2013/03/14/%D7%9B%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A9%D7%9C%D7%A9%D7%94-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%94/ כל שלא אמר שלשה דברים אלה]", הרב [[אשר וייס]] ובעיקר כפי שמובא בתוספות ה[[רא"ש]] שהוא מצטט בסוף.}}. גישתו זו של רשב"י לא התקבלה להלכה. לשיטת רשב"י, כשטעמי המצוות מפורשים בתורה, הם אינם נדרשים לפירוש אותה מצווה אלא יש ללמוד מהם איסור עצמאי ואת המצווה כולה במנותק מהטעם{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|כא|א}}, שם מבואר שלדעת רשב"י למלך אסור להרבות נשים גם אם אינן עלולות להטות את לבבו ואסור לו לשאת אפילו אישה אחת שתטה את לבבו. לשיטת רבי יהודה, לעומת זאת, האיסור חל רק בריבוי נשים שעלול להטות את לבב המלך.}}.