השועל והעורב – הבדלי גרסאות

במשל זה, עובר ה[[שועל|השועל]] ליד [[עץ]], שעליו יושב [[עורב]] ובפיו [[גבינה]]. השועל, שחושק בגבינה, מחמיא לעורב על מראהו ה"מרהיב" ומבקש ממנו גם להשמיע את קולו הערב. העורב, אשר לא חושד בדבר, פוצח בשיר, והגבינה נופלת מפיו היישר לידי השועל, אשר נמלט עם שללו. מוסר ההשכל של המשל, הוא שיש להיזהר מדברי חנופה, כדי לא ליפול בפח.{{הערה|{{הארץ|בר חיון|"משלי משלי, חכמת שלמה המלך" מאת אפרים סידון|1.1209613|30 ביוני 2010}}}}

עלילת המשל הידוע מוזכרת כבר בספרות [[העת העתיקה]], למשל בכתביו של [[הורטיוס|הוראציוס]]<ref>The first Book of the Epistoles of Horace, Book I. 17</ref>.

הראשון שתרגם את המשל לעברית היה [[יהודה לייב גורדון|]] (יל"ג]]) בספרו: "משלי יהודה", שיצא בשנת 1859 בוילנהבווילנה.<ref>[[יהודה לייב גורדון]], '''משלי יהודה'''; קבוצת משלי מוסר כתובים בשירים בלשון יהודית, [[וילנה]], 1859</ref> הוא קרא למשל: "העורב והשועל" ומוסר ההשכל שלו היה: "דעה קנית מה חסרת / דעה חסרת מה קנית?", היינו, יל"ג הדגיש את טפשותו של המקשיב לדברי חנופה.<ref>וראו [http://benyehuda.org/yalag/Ylg099.html תרגומו של יל"ג] ב[[פרויקט בן-יהודה|פרויקט בן יהודה]]</ref>