חוק שעות עבודה ומנוחה – הבדלי גרסאות

על פי {{סחפ||סעיף 7|סעיף 7 לחוק}}, על המנוחה השבועית להימשך לפחות 36 שעות רצופות. ל[[יהודי]] תכלול המנוחה השבועית את ה[[שבת]], ומי שאינו יהודי רשאי לבחור את אחד הימים; שבת, [[יום ראשון]] או [[יום שישי]] לפי מה שמקובל עליו{{הערה|1=פסיקה לפיה עובד שאינו יהודי, חייב לבחור יום מנוחה שבועי קבוע, ואינו רשאי לשנות את בחירתו במהלך תקופת עבודתו, ניתנה ב[[בית הדין הארצי לעבודה]] ב[http://www.glima.info/verdicts/5-2-2014.pdf ע"פ 46825-02-13, מדינת ישראל נ' זיכיון אופנת רנואר בע"מ ואח'; ביום 5.2.14].}} כיום מנוחה. {{סחפ||סעיף 9}} אוסר להעביד עובד ביום מנוחתו השבועית אלא אם הותר על פי האמור ב{{סחפ||סעיף 12|סעיף 12 לחוק}}. החוק אוסר על מעסיק לסרב להעסיק אדם בגלל שאינו מוכן לעבוד ביום המנוחה שלו{{הערה|ביום 1.1.2019 תורחב זכות הסירוב של עובדים גם למי שאינו דתי. זאת מכוח [http://www.glima.info/law_book/2725.pdf חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח - 2018, שפורסם בספר החוקים 2725, התשע"ח, 21.6.2018, עמ' 698].}}. בסעיף 12 נכתב כי ל[[שר העבודה]] יש סמכות להתיר העבדת עובד ביום המנוחה במקרים שבהם הפסקת העבודה ביום המנוחה תביא לפגיעה קשה בענייני הגנת המדינה, ביטחון הגוף או הרכוש או פגיעה חמורה בכלכלה.