עליית ביתא ישראל – הבדלי גרסאות

בשנת [[1862]] התעצם גל ציונות ששטף את הקהילה וזכה לשם [[עליית תרכ"ב]] בהנהגת ה[[מלקוסה]] [[אבא מהרי]], לאחר שהקיסר [[תוודרוס השני, קיסר אתיופיה|תוודרוס השני]] התיר ליהודים לעזוב את קיסרותו. עלייה זו נכשלה ותוארה כאסון שבו רבים מתו מ[[רעב]] ומחלות. המסע שהשאיר צלקת לעדה מנע ממנה עלייה רגלית נוספת, אך ה[[ציונות]] המשיכה לבעבע בליבותיהם והתפילות למען [[ירושלים]] רק התגברו. הקהילה הדגישה כי העלייה בוא תבוא וה[[יהודים]] יתאספו מכל העולם לציון.

ב-[[1949]] נערך [[מבצע מרבד הקסמים]] שבמהלכו עלו לישראל כחמש מאות יהודים [[עדן|עדנים]] מ[[ג'יבוטי]], [[אריתריאה]] ושנה לאחר מכן הגיעו ל[[קהילות ביתא ישראל]] שליחי העלייה ראשונים. ב-[[1955]] עלו 25 נערים לישראל על מנת לעבור הכשרה ב[[כפר בתיה]],. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] עלו שאר היהודים העדנים מ[[אריתריאה]] בעקבות [[מלחמת העצמאות של אריתריאה|מלחמה שפרצה]]. בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] החלה רשמית עלייתם של ביתא ישראל כאשר שתי קבוצות של כ-200 יהודים הועלו לארץ, לאחר מכן החלה העלייה דרך [[סודאן]] ששיאהשתחילתה ב[[מבצע אחים]] ושיאה היה ב[[מבצע משה]] וב[[מבצע שבא]], עלייה זו גבתה את חייהם של כארבעת אלפים נפש. החיסול הרשמי של ההתיישבות היהודית באתיופיה התרחש בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] כאשר עשרות אלפי יהודים נטשו את בתיהם ועלו ב[[מבצע שלמה]]. לאחר מכן בין [[1992]]–[[1999]] עלו לישראל יהודי [[קווארה]].

בשנת [[1862]], בימי הקיסר [[תוודרוס השני, קיסר אתיופיה|תוודרוס השני]], קבע ה[[כהן (ביתא ישראל)|כהן]] [[אבא מהרי]] כי הגיעה שעת הגאולה והוביל ניסיון [[עלייה]] המוני ל[[ירושלים]]. עדת היהודים שהוביל מהרי הגיעה לנהר [[תכזה]] שב[[תיגראי]], כשמפלס המים גואה מגשמים. לאחר שלושה ימי המתנה על גדת הנהר, נטה מהרי את מטהו על הנהר ביום הרביעי, בהשראת חציית [[קריעת ים סוף]] ונהרוחציית נהר ה[[ירדןהירדן]] בימיבתקופת [[יציאת מצרים]]. כשהמים מיאנו להיבקע, הוליך מהרי את העם לתוך הנהר השוצף באמונה כי חובה עליהם להגיע לירושלים. אלפים טבעו בניסיון העלייה הכושל והניצולים חזרו למושבם באזור תיגראי. חלקם שלא היו בני תיגראי גם התיישבו שם.

העולים הראשונים מביתא ישראל שקבעו את ביתם ב[[ארץ ישראל]] בתקופה המודרנית הגיעו ב-[[1934]], יחד עם העליות של יהודי תימן מ[[אריתריאה האיטלקית]].{{הערה|ולדמן, '''מעבר לנהרי כוש''', עמ' 222}}{{הערה|יצחק גרינפלד, "הרבנות הראשית לארץ-ישראל ויהודי אתיופיה בשנות המנדט הבריטי" בתוך '''מחקרים בתולדות יהודי אתיופיה''', [[מכון הברמן למחקרי ספרות]], 2011, עמ' 191-189}} עם קום מדינת ישראל בחנה הממשלה את העלאת הקהילה, אך דחתה זאת בנימוקים של אי-דחיפות, והבדלים תרבותיים. בתקופה זו הגיעו מספר משפחות מביתא ישראל וכן משפחות מעורבות [[יהדות אתיופיה#עדנים ותימנים|תימניות-אתיופיות]] שחיו במחוז [[בגמדר]] וב[[אריתריאה הבריטית|אריתריאה]].{{הערה|{{מעריב|ת. לויטה|"מנהיג יהודי חבש קובל על הפליה"|1950/03/27|00204}}}}{{הערה|{{מעריב||"סעדיה בא על "כנף-נשר" מחבש"|1955/07/14|00211}}}}

לפנים היו פרופ' [[תאמרת עמנואל]], ד"ר [[יעקב פייטלוביץ']] ו[[יונה בוגלה]] נגד עלייה המונית והיו בדעה כי לפני עלייה שכזו יש לקדם את החינוך. לאחר קום מדינת ישראל הועבר מיזמו החינוכי של פייטלוביץ' לידה ולכך נרתמה [[המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה]]. ב-[[1950]] נשלח ד"ר [[אלכסנדר רוזנפלד]] מנהלה של [[הברית העברית העולמית]] וחבר ב[[הועד למען הפלאשים|ועד למען הפלאשים]] לאתיופיה לברר את מצב הקהילה. לאחר מכן החליטה המחלקה לחינוך לפתוח בתי ספר לביתא ישראל וב-[[1953]] נשלח הרב [[שמואל בארי]] כשליחה הראשון של [[הסוכנות היהודית]] לקהילה, במקביל המחלקה לגולה מקבלתקיבלה לשורותיה את יונה בוגלה. באותה השנה מקיםהקים הרב בארי את "[[למען נדחי ישראל|]]", בית הספר העברי]] ב[[אסמרה]], ולאחר מכן מחליףהחליף אותו [[יהודה סיוון]].

ב-[[1955]] ו-[[1956]] עוליםעלו לישראל עשרים ושבעה נערים יהודים ומשוכניםושוכנו ב[[כפר בתיה]]. צעירים אלו מוכשריםהוכשרו כשליחים שישובו בהמשך לכפרים באתיופיה וישמשו בהם כמורים מטעם [[הסוכנות היהודית]]. ב-[[1957]] נסגר בית הספר באסמרה והוא מועברוהועבר לכפר [[איזווה]] שבעקבותיו מוקמתהוקמו מרפאות. בוגרי בית הספר וכפר בתיה מקימיםהקימו בתי ספר נוספים בשאר כפרי היהודים וב-[[1958]] מועברהועבר בית הספר לכפר [[אמבובר]] לאחר התנכלויות מצד השכנים הנוצרים. בשלהי אותה השנה הפסיקה הסוכנות באופן חד-צדדי את ההתקשרות עם שליחיה באתיופיה, בהוראת מחליפו של פרופ' גבריהו בסוכנות היהודית ומקצצתוקיצצה בתקציב הפעילות החינוכית ביותר מחצי. בתי הספר כולם נסגריםנסגרו למעט זה שבאמבובר. הסחבת נמשכה והסוכנות היהודית הציעה להעביר את הטיפול ביהודים לגורמים שאינם מזוהים ישירות עם מדינת ישראל. ב-[[1961]] מצליחהצליח פרופ' [[נורמן בנטוויץ']] להשיג מימון לחינוך מ[[יק"א|החברה היהודית להתיישבות]].

בשנת 1960, בעקבות [[משבר מיהו יהודי (1960-1958)|משבר מיהו יהודי]], שונתה הגדרת "יהודי" לצורך השבות על ידי ממשלת ישראל וההגדרה החדשה חפפה להלכה הרבנית. החפיפה שנוצרה גרמה לכך שעליית ביתא ישראל הפכה לנושא הלכתי.