השושלת הקאג'ארית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים, קו מפריד בטווח מספרים, ניסוח |
|||
שורה 28:
| ישות קודמת=[[קובץ:Zand Dynasty flag.svg|22px]] [[שושלת זנד]] {{ש}} [[קובץ:Flag of Kingdom of Kartli-Kakheti.svg|22px]] [[כארתלי-קאחתי]] {{ש}} [[קובץ:Afsharid Imperial Standard (3 Stripes).svg|22px]] [[השושלת האפשארית]]
| ישות יורשת=[[קובץ:State Flag of Iran (1964-1980).svg|22px]] [[שושלת פהלווי|המדינה האימפריאלית של איראן]] {{ש}} {{דגל|האימפריה הרוסית||+}}
| שליטים בולטים=
| שטח בעבר=
| תאריך שטח בעבר=
| אוכלוסייה בעבר=
| תאריך אוכלוסייה בעבר=
| אחוז מים=
| דת=
| מטבע=
| סימון מטבע=
שורה 56:
==עליית השושלת==
בשנת [[1779]] בעקבות מותו של השאה, [[מוחמד כרים ח'אן זנד]] מ[[שושלת זנד]], ששלטה בדרום איראן, [[אע'א]] [[מוחמד ח'אן קג'אר]], מנהיג השבט הקג'ארי החל במאמצים לאיחודה של איראן. אע'א מוחמד ח'אן נודע כשליט אכזר שטבח בערים שלמות והשתמש בעונשים אכזריים כמו ניקור עיניים של 20,000 מתושבי העיר [[כרמאן]],
==מלחמה עם רוסיה==
שורה 65:
בתקופת נאסר א-דין שאה החלו להגיע לפרס טכנולוגיה, מדע ושיטות חינוכיות מהמערב והחלה המודרניזציה של המדינה. נאסר א-דין שאה ניסה לעורר יריבות בין רוסיה לבין בריטניה, שתי המדינות שניסו להפעיל את השפעתן על פרס, כדי לשמור על עצמאותה של פרס. למרות זאת התגברה התערבותן הפוליטית והטריטוריאלית של מעצמות אירופה בפרס בתקופתו.
נאסר א-דין שאה לווה כסף כדי לממן נסיעות לאירופה בהן ניסה להוכיח שלפרס תרבות עתיקה. למרות זאת לא הצליח למנוע את התערבותן של רוסיה ובריטניה באזורי ההשפעה האיראניים לשעבר. בעקבות [[המלחמה האנגלו-פרסית]] בשנים [[1856]]
==אמיר כביר==
שורה 73:
{{ערך מורחב|מרד הטבק באיראן}}
תקופת שלטונו של [[נאסר א-דין שאה קג'אר]] ([[1848]]-[[1896]]) התאפיינה בשקיעתה של איראן בחובות קשים בעקבותיהם נמכרו רבים מהאינטרסים של איראן לגורמים זרים. בשנת [[1872]] הוענקו לברון הבריטי [[ג'וליוס דה רויטר]] זכיונות להקמת הבנק הממלכתי של איראן, זכויות על המכס, על מרבית המחצבים באיראן, הקמת דרכים ומסילות ברזל וזכויות נוספות. זכיונות אלו נמכרו לו תמורת 40 אלף לירות שטרלינג בשנה ו-60% מרווחי המכסים. כעבור שנה בוטל הרישיון אבל נאסר אל דין שאה המשיך במדיניות של הענקת זכיונות לזרים. מדיניות זו עוררה את זעמם של גורמים רבים באיראן.
בשנת [[1890]] הוענקו הזכויות על רווחי ה[[טבק (שיח)|טבק]] באיראן לבריטי [[מייג'ור טלבוט]], תמורת 25 אלף לירות שטרלינג ששולמו לכיסו הפרטי של השאה, בתוספת דמי חכירה שנתיים של 15 אלף לירות שטרלינג, דמי חכירה והעברת רבע מהרווחים לקופת השאה. זיכיון זה עורר את זעמם של רבים באיראן שענף הטבק הווה מרכיב חשוב של כלכלתה. בשנת [[1891]] החלה מחאה נגד הזיכיון בהשפעת אנשי דת שיעים ומשכילים ברוח מערבית. המחאה החלה בשיראז והתפשטה בכל רחבי איראן. כל שדרות העם האיראני כולל מיעוטים לא מוסלמיים הפסיקו לחלוטין את השמוש בטבק. המחאה הגיעה גם לארמון, כאשר גם נשות השאה הצטרפו לחרם. בשנת [[1892]] נכנע השאה למחאה ובטל את הזיכיון על הטבק.
==המהפכה החוקתית==
שורה 83:
==מלכי השושלת ושנות שלטונם==
#[[אע'א]] מוחמד ח'אן קג'אר (1794–1797)
#פתח עלי שאה קג'אר (1797–1834)
#מוחמד שאה קג'אר (1834–1848)
#[[נאסר א-דין שאה קג'אר]] (1848–1896)
#מוזאפר א- דין שאה קג'אר (1896–1907)
#מוחמד עלי שאה קג'אר (1907–1909)
#[[אחמד שאה קג'אר]] (1909–1925)
| |||