טל שוחט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זהר הוברמן (שיחה | תרומות) מ עריכה |
מ הוספת קישור לגלריה רוזנפלד |
||
שורה 30:
בדים שונים נפרשים כרקע לעצים, ואינם מאפשרים הטלת צל, והתאורה מאפשרת יצירת חדות מרבית של העץ בחלקיו הרחוקים והקרובים. טל הופכת את הדימוי הקנוני של העץ הטעון והפוליטי, המעורר אסוציאציות הקשורות לשלום ולמלחמות, לשייכות ולמקום, לדימוי פנטסטי. הוא אמנם צומח מן האדמה ברוב העבודות, ובכל זאת מנותק מן המציאות.{{הערה|1=אורבך, עליזה, מקום- צילום 2 – תערוכת צילומים בגלריה החדשה בבית גבריאל, 8.4.20 http://www.collect.co.il/content.aspx?id=392}} טל מודעת ל"נסיון מגלומני", כדבריה, לפעול בטבע הנשגב, שהכל כבר מצוי בו, לנכס אותו לעצמה ולהפוך אותו לתפאורה הפרטית שלה, אך זהו האתגר אליו היא נמשכת ואותו היא מציבה בפני עצמה.
בסדרת עבודות נוספת מביימת שוחט את עצמה ואת משפחתה בהעמדות ובתפאורות, כניצבים בסרטים בתוך המרחב הביתי ומחוצה לו. דרך המצלמה היא בוחנת את הסביבה, ואת עצמה. באופן טבעי היא החלה לצלם את הוריה, אשר התגלו לה כדוגמנים מודחקים, אשר התאהבו בצילום והתמסרו למצלמה באופן טוטלי, משמח ובלתי צפוי, כך אמרה במפגש עם תלמידי תיכון בבאר שבע. בקטלוג התערוכה "לפעמים קר בבוקר" ([[גלריה רוזנפלד]], תל אביב) בתצלום משנת 1997, מציגה שוחט את משפחתה עצומת עיניים, מלבד עיניה שלה המישירות מבט למצלמה. כך מציגה את עצמה כמי שמביטה ומתבוננת, רואה הכל ומצלמת, באופן ממשי ומטאפורי כאחת. טל מביימת ומצלמת בני משפחה בהם את אמה, ובוחנת את יחסיהן בצילומים שונים. שוחט מביימת את אמה בשלל מצבים תוך העמדות נועזות, חידתיות ומרתקות, כשהאם לבושה בגד- ים, או בעירום בתחתונים שחורים בלבד, שדיה הגדולים במרכז הצילום, והיא מביטה בשוויון נפש בצופים ללא בושה או מבוכה.
בכתב העת מארב מתארת קציעה אלון את שוחט ועבודתה: תצלומיה של שוחט הקשורים בנשיות ובמזרחית, הינם פועל יוצא של חקירה נוקבת, בלתי מתפשרת של נשיות מזרחית. טל צלמה את עצמה ואת ואימה שוכבות זו בהיפוך לזו על מזרן המכוסה שמיכה לבנה, הבת מחזיקה תפוח ירוק ומתבוננת בו, "חוה" צעירה ועכשווית המותירה את "חוה" הקודמת מאחור. זו סצנת פיתוי אפופת חידות כאשר האם ובתה שוכבות על מזרן המונח על רצפה קרה בחדר או במחסן, בתפאורה קשה, קרה, בתנאי דלות ומחסור.
| |||