שתי הלחם – הבדלי גרסאות

[[קורבן]] '''שתי הלחם''' הוא קרבן מנחה של ציבור, שהיה קרב ב[[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]] ב[[בית המקדש]]. שתי הלחם היא המצווה היחידה שמיוחדת לחג השבועות, והיא מבטאת את היותו של שבועות חג הקציר ויום הביכורים.

שתי הלחם היה הקרבן הראשון שהובא מהחיטים החדשות שגדלו בשנה זו, ובכך הוא '''ביכורי קציר חיטים'''. קורבן זה הובא בנוסף על [[קורבן מוסף|קורבנות המוסף]] שהיו קרבים בחג השבועות.

המקור ב[[תורה]] להבאת קורבן "שתי הלחם" הוא מהכתוב בפסוקים

{{ציטוט|תוכן="וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָהלַה': מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָהלַה': וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהוָהלַה' וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָהלַה': וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָהה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָהלַה' לַכֹּהֵן"|מקור={{תנך|ויקרא|כג|}}|אנגלית=}}

קרבן זה הוא [[קורבן מנחה]], כלומר, קורבן המובא לבית המקדש מן הצומח - עיקרו מ[[סולת|מסולת]] [[חיטה|חיטים]] או [[שעורה|שעורים]] ובמקרה זה מ[[לחם]] העשוי מחיטים. קורבן זה ייחודי בכך שהוא כלל לחם [[חמץ|חמץ,]] ככתוב "חמץ תאפינה" ({{תנ"ך|ויקרא|כג|יז|קצר=כן}}), וזאת בניגוד לרוב הקרבנות בהם היה אסור לאפות חמץ, על פי ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" ({{תנ"ך|ויקרא|ב|יא|קצר=כן}}).

שתי הלחם היו מרובעות, אורכן 7 [[טפח|טפחים]]ים, רוחבן 4 טפחים, וגובה קרנותיהם 4 [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#פירוט והרחבה על מידות האורך|אצבעות]]<ref>פשט משנה ורש"י, הרמב"ם סובר ש4 אצבעות מדבר על כל הלחם</ref>

לאחר הקרבת קרבנות המוסף של חג השבועות, היו מקריבים את העולות שבאות בגלל הלחם ([[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים). לאחר מכן היו [[תנופה|מניפים]] את הלחם ביחד עם שני כבשי [[קורבן שלמים|השלמים]]. הכהן היה שם על ידו את שתישני הלחמים ולידם את שני הכבשים<ref>כך הוא פשט הגמרא, אולם מהתוספתא ניתן ללמוד שכל כהן היה מניף רק כבש +לחם אחד וכן שכהן אחר היה עוזר לו (סה"כ 4 כהנים, שניים ללחם + כבש). דבר שגם יותר מסתבר מבחינה טכנית. כמו כן הרמב"ם פסק שאם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. (לת הרמב"ם גם לא מניפים את הלחם לפני השחיטה אלא רק את הכבשים</ref> והיה "מעלה ומוריד מוליך ומביא" דהיינו מוליך את ידיו (עם מה שעליהן) קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.

לאחר מכן היו מקריבים את שעיר החטאת שבא בגלל הלחם (זהו שעיר שונה מהשעיר שבא למוספין), מקריבים את אמוריו, ובשרו נאכל לכהנים.

יש הטוענים{{מקור}} שהקורבן בא לסמל את הכרת הטוב כלפי [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] ולהודות לו על היבול שצמח (בדומה ל[[קורבן העומר]]), ולכן קורבן זה מוקרב בחג השבועות, חג הקציר. כמו כן, יש מסבירים שקורבן זה מבטא את התעלות האדם בתקופה שבין פסח לשבועות, כאשר בחג ה[[פסח]] עדיין היה אסור לו לאכול לחם, ועכשיו הוא כבר נמצא במדרגה בה לא רק שאפשר לאכול לחם, אלא הוא אף רצוי כקורבן.