ויקיפדיה

בושם – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
הסרת קישורים עודפים, קו מפריד בטווח מספרים
שורה 8:
ההיסטוריה של הבשמים עתיקה כדברי ימי האדם: בקברו של [[תות ענח' אמון]] נמצאו כלים שהכילו עקבות של משחות מבושמות. גם ב[[תנ"ך]] מוזכרים בשמים למיניהם, וב[[שמות|ספר שמות]] יש הוראות ייצור של בושם, המכונה "שמן משחת קודש".
 
סוגי הבשמים הקדמונים הופקו בעיקר מחלקים שונים של [[צומח|צמחים]]. באלה יש חומרים שמנוניים, הקרויים "שמנים תמציתיים", או "שמנים נדיפים", משום שהם הופכים בנקל מ[[נוזל]] ל[[אד|אדים]]ים. הם מצויים בפרחים כגון [[יסמין (צמח)|יסמין]], [[ורדיים|ורדים]], ופרחי הדר; בעליהם של [[גרניון|גרניום]], [[ברוש]] ו[[נענע|מנתה]]; בקליפות עצים, כמו [[קינמון]] ו[[אקליפטוס]]; בעצה של ה[[ארז]]; בפירות כגון מיני ה[[הדרים|הדר]]; ובזרעים, למשל של [[שקד מצוי|שקדים]] מרים, [[כמון]], ו[[אגוז מוסקט]].
 
הקדמונים השתמשו בבשמים שהופקו משרף עצים להרחקת [[יתוש]]ים, [[פרעוש]]ים ושאר מיני [[חרק]]ים. בשמים אחרים הופקו מצוף ומפרחים. בושם סייע לאנשים ל[[פולחן|עבוד את האלים]], להתרפא, ואף כהכנה למוות.
שורה 16:
ב[[עין גדי (שמורה)|עין גדי]] התגלתה ב[[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]] [[מעבדה|מעבדת]] בשמים צמודה אל שרידי [[בית כנסת]] עתיק מ[[המאה ה-6]] לספירה. ריחות מוכרים יותר נוצרו בתקופה הרומית וכונו לראשונה '''פרפיום'''.
 
הערבים בימי הביניים היו הראשונים בייצור "[[מי ורדים]]". הם עשו זאת באמצעות [[זיקוק]] ואיסוף של אדים שהתקבלו במהלך הבישול של [[ורד|ורדים]]ים במים. בשמים ערביים נתחבבו על [[מסעי הצלב|נוסעי הצלב]], והם הביאו חידוש זה לארצות אירופה, בדרכם חזרה מארץ הקודש. עד היום מייצרים כמויות גדולות של תמצית [[מי ורדים]], בעיקר באזורים שהיו פעם תחת שלטון המוסלמים. כגון [[בולגריה]], [[טורקיה]] ו[[מרוקו]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.theperfumery.net/docs/history-of-perfume.pdf|הכותב=|כותרת=HISTORY OF PERFUME|אתר=|תאריך=}}}}
 
בעבר ייחסו למיני הבושם חשיבות רבה מאוד, בעיקר משום שה[[רחצה]] לא הייתה דבר שבשגרה, והיה צורך לחפות על ריחות גוף בלתי נעימים.{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:1}}
שורה 55:
| y1 = 49,40,5
| y2 = 1,1,1
| xAxisTitle =
| legend = מקרא
| showValues =
}}
 
==מיון תמרוקי בשמים על-פי ריכוז חומרי הריח==
הבשמים המודרניים משווקים בתכשירים שבהן [[חומרי ריח|חומרי הריח]] [[מסיסות|מומסים]] בתוך [[ממס]] נדיף. [[ממס]] זה, עשוי להיות [[מים|מימי]] או [[תרכובת אורגנית|אורגני]] ([[כוהל]] לדגומה) או שילוב של [[ממס|ממסים]] שונים. תפקיד ה[[ממס]]הממס הוא לאפשר התזה נוחה של הבושם לקבלת [[תרסיס]].
 
את תכשירי הבושם נהוג למיין, אם כן, על פי ה[[ריכוז (כימיה)|ריכוז]] הסופי של [[חומרי ריח|חומרי הריח]] בהן:
* '''פרפיום''' - מכיל 100 אחוז תמציות בושם טהורות המכוהלות ב-96 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 20-4020–40 אחוז.
* '''[[או דה פרפיום]]''' - מכונה לפעמים גם פרפיום דה טואלט. מכיל 100 אחוז תמציות בושם המכוהלות ב-86 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 10-2010–20 אחוז.
* '''[[או דה טואלט]]''' - מכיל 100 אחוז תמציות בושם טהורות, המכוהלות ב-80 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 5-105–10 אחוז.
* '''[[או דה קולון]]''' - מכיל 100 אחוז תמציות המכוהלות ב-60 אחוז אלכוהול, מה שמעניק למי קולון ריכוז סופי של 2-32–3 אחוז.
 
בדרך כלל, ככל שחומרי הריח נמצאים בריכוז גבוה יותר, כך הם עשויים להישאר זמן ארוך יותר על עור הגוף.
שורה 78:
 
{| align="center"
|+'''דוגמאות של תמרוקי בישום על פי ריכוזם (% חומרי הריח)'''
|<gallery widths="210" heights="170" perrow="4" mode="packed">
קובץ:Maderas de Oriente parfum pic1.JPG|פרפיום (20%-40%)
שורה 87:
|}
==ייצור בשמים==
חלק גדול ממוצרי הבישום המודרניים מיוצרים בשיטות שאינן שונות בהרבה מאלו ששימשו ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]]. הן מבוססות על [[מיצוי|תהליכי מיצוי כימיים]] של [[חומרי ריח]] ממקורות טבעיים כגון: [[פרח|פרחים]]ים, [[פרי|פירות]], [[שמן|שמנים]] ובלוטות (למשל [[איילי מושק]]). את [[חומרי ריח|חומרי הריח]] ש[[מיצוי|מוצו]]שמוצו, מוהלים ב[[ממס]] נדיף, ומשווקים במארז מתאים (בדרך כלל בקבוקי [[זכוכית]]).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.perfume.com/article-how-perfume-is-made|הכותב=|כותרת=How Perfume Is Made|אתר=|תאריך=}}}}
 
יחד עם זאת, כיום, מקובל ונפוץ השימוש בבשמים שיוצרו ב[[סינתזה אורגנית|אופן סינתטי]] (או חצי סנטתי) בתעשייה הכימית, שהוא, לרוב, זול יותר, ומאפשר ייצור בכמויות עצומות. הייצור של [[חומרי ריח]] סינתטיים, התפתח, בעיקר, מראשית המאה ה-19, ונזקף בעיקר להתפתחות מדע [[כימיה אורגנית|הכימיה האורגנית]]. מרבית [[חומרי ריח|חומרי הריח]] הסינתטיים המשווקים כיום, הם למעשה [[חומרי ריח]] טבעיים שיוצרו באופן תעשייתי, בתהליכי [[סינתזה אורגנית]], וזהים לחלוטין, מבחינה כימית, לחומרי הטבע שלהן, כך שהשפעתן הביולוגית זהה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.sciencecamps.psu.edu/news/2014-news/pdfs/science-of-perfume-valentines-day-science|הכותב=|כותרת=Cosmetic Chemistry A Lesson on the Science and Art of Perfumery|אתר=|תאריך=}}}}
 
רוב חומרי הגלם המשמשים את הייצור של [[חומרי ריח|חומרי הריח]] הסינתטיים, הם תרכובות אורגניות המתקבלות מ[[תעשייה פטרוכימית|התעשייה הפטרוכימית]].
שורה 232:
| rowspan="2" style="text-align:center;" | {{כ}}Oriental
| rowspan="1" style="text-align:center;" | {{כ}}Animal
| rowspan="1" style="text-align:center;" | ריחות חייתים, ריח [[עור|עורות]]ות
| rowspan="1" style="text-align:center;" | [[ענבר]], [[איילי מושק|מושק]], [[סיואט]] ו[[קסטור]]
 
שורה 261:
במקרא נזכר הבֹּשֶׂם שלושים פעמים, על פי רוב כשם כללי לסממנים ריחניים שהופקו בדרך כלל מצמחים.
 
אחד מהאזכורים הראשונים הקשורים למסחר בבשמים, והמצביעים על הבושם כמרכיב חשוב במסחר הקדום, מופיע בפרשת מכירתו של [[יוסף]]. שם מוזכר כי [[יוסף]] הורד למצרים בשיירה של סוחרים שהובילו בשמים:{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://mushecht.haifa.ac.il/catalogues/Nabateans/zohar_he.pdf|הכותב=זהר עמר, אוניברסיטת בר אילן|כותרת=המסחר הקדום בסממני קטורת, בושם ותבלין|אתר=|תאריך=}}}}{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"|מקור=[[s:בראשית לז כה|בראשית פרק לז, פסוק כה]]}}[[רש"י]] מפרש במקום: "למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא [[נפט]] ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע".
 
איזכור נוסף וחשוב של בושם בתורה הוא בעניין עשיית '''שמן המשחה,''' אשר מופק מ[[שמן זית]], [[מור (בושם)|מור]], [[קינמון]], קידה וקנה בושם. בשמן זה היו מושחים את ה[[כהן גדול|כהנים הגדולים]], וה[[מלך|מלכים]] בשעת הכתרתם והמלכתם. וכן את [[כלי המקדש]] ראשונים:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קודש יהיה".|מקור=[[s:שמות ל כב|שמות פרק ל', פסוק כ"ב]]}}האיזכור החשוב ביותר לבשמים הוא כנראה בפרשיית "[[קטורת הסמים]]". על פי המתואר ב[[תנ"ך]], ה'''קטורת''' היא תערובת בשמים שהיו ה[[כהן|כהנים]] מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים על [[מזבח הזהב]], שהיה ב[[היכל]] שב[[בית המקדש]]. כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת ב[[קדש הקדשים]] ב[[יום הכיפורים]]. שמה, קטורת, נתן ל[[מזבחלמזבח הזהב]] את שמו הנוסף "מזבח הקטורת": {{ציטוט|אנגלית=|תוכן="ויאמר יהוהה' אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה:  בד בבד, יהיה. ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש, ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם."|מקור=[[s:שמות ל לד|שמות פרק ל, פסוק לד]]}}
 
עשיית הקטורת ([[דקדוק עברי - מונחים|המכונה]] "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי [[בית המקדש השני|בית שני]] הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת [[בית אבטינס]], ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. וכך מופיע בתלמוד:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ולא רצו ללמד.......אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך......ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח, מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו: ממעשה הקטורת מתבסמין; לקיים מה שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל".|מקור=[[s:יומא לח א|תלמוד בבלי, מסכת יומא, ל"ח, עמוד א']]}}איזכור נוסף נמצא ב[[ספר מלכים]] שם מתואר המפגש בין [[שלמה|המלך שלמה]] ל[[מלכת שבא]], במהלכו העניקה למלך מתנות ובשמים:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה".|מקור=[[s:מלכים א י|מלכים א', פרק י']]}}בכל התרגומים הקדומים מתורגמים 'בשם' ו'בשמים' כשם כללי, אולם מהקשר הפסוק בו מפורטים מתנות [[מלכת שבא]] ל[[שלמה]]לשלמה ניתן לכאורה להבין שה'בשמים' בתחילת הפסוק הם אכן שם כללי, אולם בהמשך הפסוק נראה כי מדובר בבשם מסוים ויוקרתי מאד: "לא בא כבשם ההוא".
 
סוגי בשמים נוספים מוזכרים במגילת [[שיר השירים]]:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים.......שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים:  כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים...... נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".|מקור=[[s:שיר השירים ד|שיר השירים, פרק ד']]}}מאיזכור נוסף המופיע ב[[מגילת אסתר]], ניתן לראות בו עדות לשימושו הנרחב של הבושם בארמונות המלוכה של העולם העתיק, במגילה מסופר על תהליך ההכנה הארוך של הנשים שיועדו למלך [[אחשוורוש]]:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים".|מקור=[[s:אסתר ב יב|אסתר פרק ב, פסוק יב]]}}מבין הבשמים המפורסמים שנזכרו על ידי [[חז"ל]] ב[[תלמוד]], ניתן למנות את [[אפרסמון (בושם)|בושם האפרסמון]], ששימש להנאה, ל[[קטורת]], ל[[רפואה]] ואף למשיחת [[כלי המקדש]], [[כהן|הכוהנים]], ו[[מלכי יהודה וישראל]] לאחר שפסק השימוש ב[[שמן המשחה]].
שורה 272:
 
== הבושם בהלכה ==
 
=== ברכות הריח על מיני הבשמים ===
{{הפניה לערך מורחב|ברכות הריח}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בושם"