יהדות וורמייזא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחנה זמר |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 25:
===בעת החדשה===
במחצית השנייה של [[המאה ה-17]] הציתו חיילי [[לואי ה-14]] שריפה בוורמס, שכילתה גם את הרובע היהודי ובית הכנסת. בשנת 1689 גורשו יהודי העיר, עם חזרתם כעשור מאוחר יותר התמנה לכהן כרב הקהילה, הרב [[יאיר חיים בכרך]].
לאחר [[המהפכה הצרפתית]] ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] הוענקו בהדרגה ל-800 יהודי העיר זכויות ואופשר להם להתגורר מחוץ ל[[גטו]] היהודי. הקהילה החלה לשאת צביון ליברלי והשתלבה במהירות שיא בשכבות החברתיות הגבוהות בעיר, ביחס בלתי פרופורציונלי לשיעורה באוכלוסיית העיר. בשנת 1848 נבחר בוורמס [[ראש עיר]] יהודי, פרדיננד אברשטאט, שכיהן בתפקיד שלש שנים.
שורה 33:
==בית הכנסת בעיר==
[[קובץ:Synagoge_Worms_08.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת בוורמס]]
[[בית הכנסת]] בוורמס הוא אחד מהעתיקים ב[[גרמניה]]. הוקם לראשונה בשנת 1034, במימונו של יעקב בן דוד ואשתו רחל. ליד בית הכנסת עמדה ישיבה מפורסמת שהעמידה תלמידי-חכמים ממדרגה ראשונה, ביניהם רש"י. לפי מידותיו (132.48 מ"ר{{הערה|
}}) משוער שהיו בו 160–230 מקומות ישיבה. במהלך [[מסע הצלב השני]] ו[[גזירות תתנ"ו]] נהרס בית הכנסת.
<br />
בשנת 1175 נבנה בית הכנסת מחדש ב[[אדריכלות רומנסקית|סגנון רומנסקי]], ב-1185 נוסף [[מקווה]] במרתף שעל ידו, ובשנת 1212 נוסף מצידו הצפוני אגף נפרד לנשים. חמישה חלונות קטנים ודלת נעולה חיברו בין שני האגפים, ושליחת ציבור שעמדה צמוד לחלונות, הובילה את התפילה בנפרד.{{הערה|1=[[חנה זמר]], [http://books.google.co.il/books?id=DxnexOQKHycC&printsec=frontcover&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false אלוהים כבר לא גר שם יותר], [[הוצאת כנרת]], 1995}}
הפרנס דוד יהושוע אופנהיים הוסיף בו בשנת 1624 את האגף האחרון, שנועד לשמש כ[[בית מדרש]], ושזכה לכינוי 'בית המדרש של רש"י' (אף על פי שנבנה כ-500 שנים לאחר מותו). ניתן למצוא בו כיום את כיסא האבן בו, לפי המסורת, למד ולימד רש"י, אך מסורת זו אינה מדויקת היסטורית. באמצע המאה ה-19 עבר בית הכנסת שיפוץ נרחב במהלכו אוחדו אגפי הגברים והנשים ובית הכנסת צויד ב[[עוגב]] עליו ניגנו [[נוכרי|נכרים]] בשבתות וחגים. ממול למבנה הוקם בית כנסת [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסי]], שנהרס ולא שוקם לאחר המלחמה.
שורה 47:
==בית העלמין העתיק==
[[קובץ:Judenfriedhof_Worms_3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"מבט בובר" על בית הקברות היהודי בעיר. עדות אילמת לקהילה היהודית המפוארת]]
בית העלמין בוורמס (מכונה בגרמנית "החולות הקדושים" - Heiliger Sand){{הערה|לפי הפרשנות היהודית מקור השם הוא במנהג להניח [[עפר ארץ ישראל]] למראשות הנפטרים. המקומיים גורסים כי השם נובע ממכרה החול שהיה במקום לפני בניית בית העלמין}} שהוקם בסוף [[המאה ה-11]] בקירוב, הוא ככל הנראה העתיק ביותר באירופה שעדיין עומד על תילו, ומהווה עדות אילמת לקהילה היהודית המפוארת. טמונים בו לפחות אלפיים יהודים, כשהמצבה העתיקה ביותר ששרדה, זו של יעקב הבחור, היא משנת [[1076]], והאחרונה היא מ-[[1930]]. (בית עלמין חדש הוקם בשנת 1911). חלק מהקברים והמצבות נהרסו בתקופת שלטון ה[[נאצים]] כדי לסלול "דרך קיצור" בתוך בית העלמין, אך ד"ר פרידריך אילרט מארכיון העיר הזהיר מהריסה מוחלטת בתואנה ש[[הימלר]] התרשם מהערך ההיסטורי בעת ביקורו במקום. לאחר תום המלחמה, ובמהלך שיקום המקום, הוצמדו שרידים של מצבות שבורות לחומת בית העלמין.
בשנת [[2010]] החלו חוקרים מ[[אוניברסיטת היידלברג]] לפענח את הכתובת העתיקות והקשות לקריאה שעל המצבות, בעזרת טכנולוגיית סריקה חדשנית ב[[מידול תלת-ממדי|תלת-ממד]],{{הערה|[http://www.spiegel.de/wissenschaft/technik/0,1518,druck-703508,00.html ידיעה במגזין שפיגל], 30 ביולי 2010}} אך רבות מהכתובות מופיעות עדיין בבירור ובעברית מדוברת:
שורה 88:
==לקריאה נוספת==
* ר' [[יוזפא שמש]], '''מנהגים דק"ק וורמיזא''', [[מכון ירושלים]], 1988.
* [[משה הרשלר]], '''מנהגי וורמייזא ומגנצא, דבי רש"י ורבותיו ומנהגי אשכנז של הרוקח''' : קובץ פסקי דינים, תשובות וסדר מנהגים ותפלות לכל השנה, יוצא לאור בראשונה מתוך כתב יד עתיק - כ"י הסמינר לרבנים בניו-יורק 560, '''[[גנוזות (כתב עת)|גנוזות]]''', ב, תשמ"ה-1985, עמ' יא-כח.
* צבי פרידהבר, מקומו של בית המחולות בחייה של קהילת יהודי וורמייזא על-פי ספר המנהגים של יוזפא שמש, '''מחקרי חג''', 10, תשנ"ט-1999, עמ' 115–122.
* הנרי ר' הוטנבך, הגירת יהודי וורמס (וורמאיזה) (נובמבר 1938- אוקטובר 1941) צפיות ותוכניות, ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה; '''הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה''', ירושלים, ניסן תשל"ד - אפריל 1974, (בעריכת [[ישראל גוטמן]]), ירושלים: הוצאת [[יד ושם]], תשל"ו-1976, עמ' 218–237.
| |||