יהדות קונסרבטיבית – הבדלי גרסאות

היהדות הקונסרבטיבית מדגישה את קיום ה[[הלכה]] כביטוי המרכזי של השתייכות לדת היהודית, בלי קשר לאמונה במקורה האלוהי, ואת היותה מחייבת את הכלל. במקביל, הקונסרבטיבים רואים את התפתחותה כתוצאה של השפעה הדדית בין החברה היהודית, העולם הסובב והפוסקים, וכנגזרת תמיד ממקורותיה העתיקים ומהסביבה בה פעלו הרבנים גם יחד; אי לכך, גם על קביעתה בימינו לשקף דינמיקה דומה.{{הערה|Adele Berlin (עורכת). The Oxford Dictionary of the Jewish Religion''', Oxford University Press, 2011'''. עמ' 184-185.}} הם רואים את גישתם להלכה כאותנטית והמתאימה ביותר לעידן המודרני, כזו שמכירה בניתוח היסטורי-ביקורתי למקורותיה וגם ממשיכה בנאמנות את הדינמיות והיצירתיות של פוסקי העבר. תפישת ההלכה של התנועה השתקפה לאורך השנים בהחלטות שהתקבלו בה. ועדי ההלכה האמונים על כך (בעיקר ה-Committee of Jewish Law and Standards של [[כנסת הרבנים]] בארצות הברית) מאמצים פסיקה ברוב קולות אך מכירים גם בדעות המיעוט, ורבני הקהילות יכולים להתחשב בהן או להמשיך לסמוך על דעות קודמות. במקביל, האשמה במתיחת גבולות ההלכה הרבה מעבר לאפשרי עלתה, בין היתר, בעת [[התפטרות]] חלק מאנשי הסגל בבית המדרש לרבנים ב-1983 במחאה על אשרור סמיכת נשים לרבנות ושוב ב-2006, כששליש מחברי ועד ההלכה התפטרו לאחר הכרה במערכות יחסים חד-מיניות.{{הערה|ראו למשל: