פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 8 בתים ,  לפני שנה
מ
ה[[גטאות בשואה|גטו]] הוקם על ידי הנאצים ב-12 באוקטובר 1940 (בצאת [[יום הכיפורים]]), ונתחם בחומה גבוהה אשר הפרידה אותו משאר חלקי העיר [[ורשה]]. לסגירת היהודים בגטו קדמו מספר גזירות, וביניהן - סימון מיוחד ליהודים, חטיפה לעבודות כפייה, איסור נסיעה בתחבורה ציבורית ועוד. הנאצים דאגו לשמור בגטו על תנאי צפיפות, רעב וסניטציה גרועה ביותר, וזאת מתוך כוונה להעלות את שיעור התמותה. כנגד מאמציהם של הנאצים, פעלו ה[[יודנראט]] בראשותו של [[אדם צ'רניאקוב]] וכן ארגונים יהודיים נוספים לשיפור תנאי החיים בגטו, לעזרה הדדית ולפיתוח מוסדות קהילתיים.
 
הגטו חולק לשני חלקים,: החלקהגטו הקטן, בו בדרך כלל התגוררו היהודים העשירים, והגטו הגדול בו התנאים היו קשים יותר. בין שני הגטאות הפריד רחוב חלודנה, שהיה בחלק "הארי". בתחילה היה מותר המעבר בין שני חלקי הגטו בשעות מסוימות עד הקמת גשר להולכי רגל אשר חיבר בין החלקים.
 
=== החיים בגטו ===
בתחילה היו היהודים יכולים לנוע בחופשיות אל מחוץ לגטו, והגסטאפו הבטיח ליודנראטל[[יודנראט]] כי כך יימשך המצב וכי היהודים אינם צריכים להעביר את עסקיהם לגטו. ב-[[16 בנובמבר]] [[1940]] נחסמו כל המעברים בחומה שהלכה ונבנתה סביב הגטו. רק לבודדים, שעבודתם הייתה חיונית לשלטונות הכיבוש או שהחזיקו צו מיוחד, הותר לצאת את חומות הגטו.
בתי העסק של היהודים בחלקים האחרים של וורשה נאטמו, ולאחר זמן מה עברו לידיים אחרות. נגזלו מן היהודים 1,700 חנויות מזון ובהן סחורות, וכן 2,500 חנויות אחרות על תכולתן. לאחר שנותק הגטו מוורשה, הפך היודנראט לסמכות השלטונית הבלעדית בגטו, כאשר הוא כפוף ישירות לשלטונות הכיבוש והמחלקה היהודית בגסטאפוב[[גסטפו|גסטאפו]]. היודנראט הפך למעשה כלי בידי הגרמנים להגשמת מטרותיהם, חוקיהם וגזרותיהם, ועל כן הם דאגו להגדיל את כוחו. הוקם "[[שירות הסדר היהודי]]" ([[גרמנית]]: Juedische Ordnungsdienst, מבוטא: יִידִישֶע אוֹרְדְנוּנְגְס-דִינְסְט), שכונה גם "המשטרה היהודית", שתפקידו היה אכיפת הסדר והחוק בחסות ה[[יודנראט]]היודנראט; הגטו חולק לשש נפות, שבכל אחת מהן מפקד ולרשותו שלוש פלוגות.
 
בגטו פעלו גם מפעלי תעשייה צבאית לצורכי הצבא הגרמני, בהם [[בית החרושת שולץ]] וטובנס, שבשנת 1942 העסיקו יחד כ-18,000 יהודים.
 
החיים בגטו היו בלתי נסבלים. היהודים חיו בו בצפיפות נוראה, והפכו ברובם לחסרי כל רכוש שהוא בעל ערך. הרעב הביא ילדים ונערים צעירים (בגילאי 7–13 לערך) - אשר גופם היה קטן מספיק כדי לעבור במחילות ובסדקים - להתגנב אל ורשה ה"ארית" ולהשיג מזון דל בעד רכוש או כסף. פלוגה של שירות הסדר היהודי, שהייתה אחראית על מלחמה בספסרות, עשתה מאמץ לתפוס ילדים אלה והפילה עליהם אימה. עם הזמן עברו חלק מאנשי הפלוגה הזו לשרת כסוכנים של ה[[גסטאפו]]הגסטאפו בגטו.
 
הרעב והצפיפות הביאו עד מהרה מחלות רבות, בצד תשישות ומועקה נפשית קשה בחודשים הראשונים. הקצאת המזון ליהודי הגטו עמדה על 184 [[קלוריה|קלוריות]] ליום לאדם; כ-15% מהכמות הנדרשת לאדם עובד או לנער. גוויות החלו להצטבר ברחובות. בשנה הראשונה אירעו 43,258 מקרי מוות, מתוכם שליש בשל [[תת-תזונה]]. במשך כל אותו הזמן הוזרמו לגטו יהודים נוספים מערי האזור. עד לחודש מרץ [[1941]] הובאו 150,000 יהודים נוספים, כמו גם קבוצות קטנות של [[צוענים]] ושל יהודים מומרים ונוצרים ממוצא יהודי, ש[[חוקי נירנברג|חוקי הגזע]] חלו לגביהם: בגטו פעלו תחילה שלוש ואחר כך שתי כנסיות קתוליות, עבור יותר מ-5,000 בני דתן שנאסרו בתוכו{{הערה|על פולנים נוצרים בגטו ורשה ראו: Peter Florian Dembowski, '''Christians in the Warsaw Ghetto: an Epitaph For the Unremembered''', University of Notre Dame Press, 2005}}. היו בגטו גם יהודים שגורשו מגרמניה.
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-270-0298-11, Polen, Ghetto Warschau, Drahtzaun.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גטו ורשה, יוני 1942]]
[[קובץ:Jewish Warsaw Ghetto Police Arm Band early 1940s.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סרט סימון של [[שירות הסדר היהודי]] בגטו ורשה]]
ב-[[21 ביולי]] [[1942]], ערב [[תשעה באב]] [[תש"ב]] 1942, הגיעה אל בניין היודנראט קבוצה מצומצמת של אנשי [[אס אס]] ו[[אס דה]], ו-11 מחברי הנהלת היודנראט ששהו אותה עת בבניין ועימם עשרות פקידים, הועלו על כלי רכב והובלו אל בית כלא בוורשה. באותה העת עברה פלוגה של חיילים ברחובות הגטו, וביצעה ירי ללא הבחנה באנשי גטוהגטו.
 
למחרת, ביום תשעה באב, הקיפו כוחות צבא רבים את הגטו. הרמן האפלה, קצין במטה להגליית יהודים, נכנס אל משרד יושב ראש היודנראט והורה לכנס את 13 חברי היודנראט שנותרו. הוא הודיע להם כי שלטונות הצבא עומדים לפנות את הגטו אל המזרח. מפינוי זה יהיו פטורים עובדי ה"שופים", המפעלים הגרמניים שבשטח הגטו וקרבתו, וכן פקידים ועובדי היודנראט, אנשי [[שירות הסדר היהודי]], עובדי סעד, חולים במצב קשה ובני משפחה מדרגה ראשונה. המכסה שעל היודנראט לספק עמדה על 6,000 איש ליום, אשר יפונו אל ה"[[אומשלגפלץ]]" ([[גרמנית]]: כיכר השילוח) - רחבה שבין בנייני בית החולים ברחוב סטאבקי (Stawki). כל מפונה ייקח מטען של עד 15 ק"ג ומזון לשלושה ימים.
לאחר התאבדותו החליטו הנאצים לתת "תמריץ" לאנשי שירות הסדר היהודי, והעניקו להם תעודות שחרור מהפינוי גם לקרובי משפחה מדרגה שנייה; ואכן, אנשי [[שירות הסדר היהודי]] פעלו בשיטתיות ולהיטות למשימה.
 
ב-[[19 באוגוסט]] חלה הקפאה בגירושים, אשר התחדשו לאחר מכן ב-[[3 בספטמבר]]. הנאצים הטילו סגר על שטחי המפעלים, ה"שופים", ודרשו לספק את מכסת היהודים בלי קשר למידת חיוניותו של העובד למפעל; היה זה מהלך בלתי צפוי לחלוטין - עד לאותו יום נחשבה תעודת העובד כמסמך של "ביטוח חיים" בשל החיוניות לכאורה של העובד לאינטרס הנאצי. למחרת, במוצאי שבת, פקדו הנאצים על [[שירות הסדר היהודי]] לגדר מתחם של רחובות בגטו ולהכניס לתוכו את כל יושבי הגטו, כשעימם מזון ליומיים. הפקודה בוצעה ביום המחרת והמוני היהודים הוזרמו למקום שזכה לכינוי "קוטיול" (הדוּד). במשך שבוע הוחזקו האנשים ב"דוד" הצפוף ועברו רישום מדוקדק על ידי אנשי [[אס אס]]. בכל יום פונו ממנו אנשים אל ה"[[אומשלגפלץ]]". בסך הכל פונו ממנו 50,000 בני אדם; 2,648 נורו בשל "הפרת הסדר" ו-60 התאבדו.
 
ב-[[21 בספטמבר]], ([[יום כיפור]]), הקיפה פלוגת אס אס את גוש הבתים של הרחובות אוסטרובסקה וולינסקה - אזור מגוריהם של אנשי שירות הסדר היהודי ומשפחותיהם - הוציאו מהם 200 בני אדם וצרפו אותם אל הרכבת האחרונה של המפונים.
 
לפי מסמכי הגרמנים, במשך 58 ימי ה[[אקציה]] גורשו 300,000 גברים, נשים וילדים; כולם נשלחו להשמדה במחנה [[טרבלינקה]].