נתן שרנסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים פנימיים עודפים
שורה 27:
 
===כאסיר ציון===
בשנת [[1973]], אחרי שבקשתו לקבל ויזת יציאה ל[[ישראל]] נדחתה בגלל סיבות שהוגדרו "ביטחוניות", החל לעבוד כמתרגם עבור ה[[פיזיקאי]] הנודע [[אנדריי סחרוב]]. בשנת [[1974]] נשא שרנסקי לאשה את אביטל שטיגליץ ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] ב[[מוסקבה]]. מכיוון שבני הזוג לא קיבלו את אישור השלטונות, אביטל עלתה לישראל לבדה מיד אחר כך בתקווה שבעלה יקבל אישור לעלות בהמשך. שרנסקי הצטרף לארגון זכויות האדם [[קבוצת הלסינקי]] בראשותו של [[יורי אורלוב]]. הארגון שהוקם בשנת [[1976]] נועד לפקח על יישום ולדווח על הפרות של [[הסכמי הלסינקי]] עליו חתמה [[ברית המועצות]] ב-[[1975]] ובו סעיף המחייב על שמירת [[זכויות אדם]]. באותה העת, שרנסקי גם הפך לדובר העיקרי עבור [[אסירי ציון]] ומסורבי העלייה היהודיים.
 
ב[[מרץ]] [[1977]] נעצר והוגש נגדו כתב אישום לפיו העביר למערב רשימה של 1300 מסורבי עלייה, שחלקם סורבו בשל החזקה בסודות מדינה, כפי שפורסם ב[[ניו-יורק טיימס]] ב-1976. ב[[יולי]] [[1978]] הרשיע אותו [[בית משפט|בית המשפט]] בבגידה, [[ריגול]] למען [[ארצות הברית]], [[הסתה]] ותעמולה אנטי-סובייטית וגזר עליו 13 שנות מאסר. הוא ריצה 16 חודשים ב[[כלא לפורטובו|כלא לֶפוֹרְטוֹבוֹ]]. על פי ספרו האוטוביוגרפי על התקופה "[[לא אירא רע]]", הצליח שרנסקי לשרוד את מחנות המעצר והעבודה של ה[[גולאג]] כיון שבזכות דבקותו בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות לישראל נשאר חופשי בנפשו. מסופר על כך שפעם ישב עם מספר סוהרים בחדר ואמר להם שהם כולם עבדים והוא היחיד באותו חדר שהוא אדם חופשי. שכן, כל הסוהרים נתונים לפקודותיהם של מפקדם ואין להם רצון חופשי כלל. ואילו לו יש חירות נפשית ומחשבתית. הוא יהודי ובנפשו הוא לא משועבד לאף אחד.
שורה 35:
גם במאסר הוא לא הפסיק למחות, ונוספה לזה מחאה על תנאי מאסרו הקשים. הוא שבת רעב, במצטבר, כ-400 ימים.
 
במהלך שנותיו בכלא הפך שרנסקי לסמל המאבק על [[זכויות האדם]] ב[[בריתבברית המועצות]] ומאבקה של היהדות שם.
 
===שחרורו ועלייתו לישראל===
שורה 48:
===בפוליטיקה הישראלית ===
[[קובץ:Ronald_Reagan_with_Natan_Sharansky.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נתן שרנסקי נועד עם [[נשיא ארצות הברית]] [[רונלד רייגן]] [[1986]]]]
בעקבות [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|העלייה הרוסית הגדולה]] ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], הקים שרנסקי את [[מפלגה|מפלגת]] [[ישראל בעלייה]] שמטרתה הייתה לתת ביטוי לצורכיהם ומצוקותיהם של ציבור ה[[עולה חדש|עולים]] מ[[בריתמברית המועצות]] לשעבר. ב[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה|בחירות לכנסת ה-14]] ([[1996]]) התמודדה מפלגתו לראשונה, זכתה בשבעה מנדטים ושרנסקי כיהן כ[[שר התעשייה והמסחר]]. במסגרת תפקידו, חייב לסמן את מחיר המוצרים על ידי הדבקת מחיר עליהם. התקנה באה לבטל פטור שניתן לבתי עסק שלפיו מוצרים רבים היו פטורים מחובת הסימון. הצו שתוקן ב[[יולי]] [[1998]] ביטל את רוב הפטורים.
 
ב[[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|בחירות לכנסת ה-15]] ([[1999]]) החליטה מפלגתו להתמקד בנושא [[משרד הפנים]] שהיה בשליטת [[מפלגת ש"ס]] ומפריע ביותר לציבור העולים (בשל בעיות של נישואים והכרה ביהדותם של עולים חדשים). הססמה שנבחרה "מ.וו.ד. פאד ש"ס קונטרול - ניאט. מ.וו.ד. פאד נאש קונטרול" שתרגומה לעברית הוא "משרד הפנים בשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים בשליטתנו". סיסמה זו (שקוצרה לרוב ל"נאש קונטרול") הייתה סיסמת הבחירות המובילה של המפלגה וזכתה להדים רבים. בבחירות זכתה [[ישראל בעליה]] בשישה מנדטים ושרנסקי הצטרף לממשלת [[אהוד ברק|ברק]] כשר הפנים. הוא התפטר ביולי [[2000]] לפני [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד]]. בעקבות [[הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה - 2001|הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה]] בהן נבחר [[אריאל שרון]], הוא הצטרף לממשלתו וכיהן כ[[סגן ראש ממשלת ישראל|סגן ראש הממשלה]] ו[[שר הבינוי והשיכון]].