פתיחת התפריט הראשי

נתן שרנסקי

פעיל ציבור ישראלי

נתן שרנסקירוסית: Анато́лий Щаранский, "אנטולי שְׁצָ'רָנסקי"; נולד ב-20 בינואר 1948) כיהן בעבר כיושב ראש הסוכנות היהודית חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. לפני עלייתו ארצה נודע בעיקר מפני היותו אסיר ציון ומסורב עלייה סובייטי, . שרנסקי הוא חתן פרס ישראל בקליטת עלייה לשנת תשע"ח.[1]

נתן שרנסקי
Анато́лий Щаранский
שרנסקי
שרנסקי בשנת 2016
לידה 20 בינואר 1948 (בן 71)
דונצק, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, סופר, מתמטיקאי, פעיל זכויות אדם, שחמטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ישראל בעלייה, הליכוד
שר התעשייה והמסחר ה־16
18 ביוני 19966 ביולי 1999
(3 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר הפנים ה־18
6 ביולי 199911 ביולי 2000
(שנה)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
שר הבינוי והשיכון ה־15 וסגן ראש הממשלה
7 במרץ 200128 בפברואר 2003
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
השר לענייני ירושלים ה־10
3 במרץ 20034 במאי 2005
(שנתיים ו-9 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
חבר הכנסת
17 ביוני 199617 בפברואר 2003
(6 שנים ו-35 שבועות)
17 באפריל 200621 בנובמבר 2006
(31 שבועות ויומיים)
כנסות ה־1415, 17
פרסים והוקרה
מדליית החירות הנשיאותית, פרס רונלד רייגן לחירות, מדליית הזהב של הקונגרס
חתימה Natan Sharansky signature.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בשם אנטולי בוריסוביץ' שרנסקי (Анато́лий Бори́сович Щара́нский) בדונצק שבאוקראינה (אז בברית המועצות) למשפחה יהודית. הוא גילה כישרון במדעים מדויקים ובשחמט וסיים תואר במתמטיקה שימושית במכון הטכנולוגי של מוסקבה. שרנסקי היה ציוני נלהב ועודד יהודים לעלות למדינת ישראל.

כאסיר ציוןעריכה

בשנת 1973, אחרי שבקשתו לקבל ויזת יציאה לישראל נדחתה בגלל סיבות שהוגדרו "ביטחוניות", החל שרנסקי לעבוד כמתרגם עבור הפיזיקאי הנודע אנדריי סחרוב. בשנת 1974 נשא לאישה את אביטל (נטליה) שטיגליץ בבית הכנסת במוסקבה. בני הזוג לא קיבלו אישור עלייה, ואביטל עלתה לישראל לבדה מיד אחרי נישואיהם בתקווה שבעלה יקבל אישור לעלות בהמשך. שרנסקי הצטרף לארגון זכויות האדם קבוצת הלסינקי בראשותו של יורי אורלוב. הארגון שהוקם בשנת 1976 נועד לפקח על יישום ולדווח על הפרות של הסכמי הלסינקי עליו חתמה ברית המועצות ב-1975 ובו סעיף המחייב על שמירת זכויות אדם. באותה העת, שרנסקי גם הפך לדובר העיקרי עבור אסירי ציון ומסורבי העלייה היהודיים.

במרץ 1977 נעצר והוגש נגדו כתב אישום לפיו העביר למערב רשימה של 1300 מסורבי עלייה, שחלקם סורבו בשל החזקה בסודות מדינה, כפי שפורסם בניו-יורק טיימס ב-1976. ביולי 1978 הרשיע אותו בית המשפט בבגידה, ריגול למען ארצות הברית, הסתה ותעמולה אנטי-סובייטית וגזר עליו 13 שנות מאסר. הוא ריצה 16 חודשים בכלא לֶפוֹרְטוֹבוֹ. על פי ספרו האוטוביוגרפי על התקופה "לא אירא רע", הצליח שרנסקי לשרוד את מחנות המעצר והעבודה של הגולאג כיון שבזכות דבקותו בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות לישראל נשאר חופשי בנפשו. מסופר על כך שפעם ישב עם מספר סוהרים בחדר ואמר להם שהם כולם עבדים והוא היחיד באותו חדר שהוא אדם חופשי. שכן, כל הסוהרים נתונים לפקודותיהם של מפקדם ואין להם רצון חופשי כלל. ואילו לו יש חירות נפשית ומחשבתית. הוא יהודי ובנפשו הוא לא משועבד לאף אחד.

את שנות הישיבה בכלא העביר בין השאר באמצעות משחק ואימונים בשחמט, גם ללא לוח שחמט.

גם במאסר הוא לא הפסיק למחות, ונוספה לזה מחאה על תנאי מאסרו הקשים. הוא שבת רעב, במצטבר, כ-200 ימים.

במהלך שנותיו בכלא הפך שרנסקי לסמל המאבק על זכויות האדם בברית המועצות ומאבקה של היהדות שם.

שחרורו ועלייתו לישראלעריכה

כבר בשנת 1978 התפרסמו ידיעות על כוונה להחליף את שרנסקי במרגלים סובייטיים,[2] אך הדבר לא יצא אל הפועל.

בעקבות המאבק לשחרורו בראשות אשתו אביטל, ולחץ דיפלומטי כבד מצד המערב במהלכו החליטה הכנסת לתבוע את שחרורו.[3] ב-11 בפברואר 1986, לאחר שישב במאסר תשע שנים, שוחרר לבסוף שרנסקי במסגרת עסקה שבה נמסרו לברית המועצות חמישה מרגלים תמורת שלושה מרגלים מערביים, ביניהם שרנסקי. הסובייטים שיפרו מאד את תנאי מאסרו בתקופה שלפני השחרור. הוא הבין לבד שהוא עומד להשתחרר כשלראשונה, נתנו לו פירות טריים. רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית דאז, דרש ששרנסקי ישוחרר שעה אחת לפני 2 המרגלים האחרים בעסקה כדי להבדיל ביניהם, שהרי שרנסקי הואשם לשווא בריגול. דרישתו התקבלה, ושרנסקי שוחרר ראשון. החילופים בוצעו בגשר גליניקה שקישר בין גרמניה המזרחית למערבית. אפילו שם, שרנסקי התעקש לזלזל בברית המועצות ובניגוד להוראה שקיבל מהחייל ששיחררו, לצעוד ישר - הוא חצה את הגשר בעקלתון. מיד לאחר חציית הגשר העניק לו שגריר ישראל בגרמניה את דרכונו הישראלי. בנמל התעופה בן-גוריון זכה לקבלת פנים נלהבת בהשתתפות ראש הממשלה שמעון פרס ושר החוץ יצחק שמיר. בהגיעו לישראל ביקש שרנסקי להימנע מלקרוא לו אנטולי, אלא לכנותו בשמו העברי נתן, בו הקפיד להשתמש בשנותיו הארוכות בכלא.

במאי 1986 נסע שרנסקי עם אשתו לארצות הברית שם הוענקה לשניהם מדליית הזהב של הקונגרס, העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית כהוקרה על מאבקם למען זכויות האדם. ב-15 בדצמבר 2006 קיבל שרנסקי את מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית מידי ג'ורג' בוש, והיה לישראלי הראשון (לפני שמעון פרס) ולאדם הלא-אמריקני הרביעי (אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והאם תרזה) שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר של הנשיא והקונגרס - מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית.

בשנת 1988 נבחר לעמוד בראש "הפורום הציוני", ארגון גג של מסורבי עלייה מברית המועצות. כמו כן, היה חבר מועצה של ארגון Peace Watch וכן עורך בג'רוזלם ריפורט.

בפוליטיקה הישראליתעריכה

בעקבות העלייה הרוסית הגדולה בשנות ה-90 של המאה ה-20, הקים שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה שמטרתה הייתה לתת ביטוי לצורכיהם ומצוקותיהם של ציבור העולים מברית המועצות לשעבר. בבחירות לכנסת ה-14 (1996) התמודדה מפלגתו לראשונה, זכתה בשבעה מנדטים ושרנסקי כיהן כשר התעשייה והמסחר. במסגרת תפקידו, חייב לסמן את מחיר המוצרים על ידי הדבקת מחיר עליהם. התקנה באה לבטל פטור שניתן לבתי עסק שלפיו מוצרים רבים היו פטורים מחובת הסימון. הצו שתוקן ביולי 1998 ביטל את רוב הפטורים.

בבחירות לכנסת ה-15 (1999) החליטה מפלגתו להתמקד בנושא משרד הפנים שהיה בשליטת מפלגת ש"ס ומפריע ביותר לציבור העולים (בשל בעיות של נישואים והכרה ביהדותם של עולים חדשים). הססמה שנבחרה "מ.וו.ד. פאד ש"ס קונטרול - ניאט. מ.וו.ד. פאד נאש קונטרול" שתרגומה לעברית הוא "משרד הפנים בשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים בשליטתנו". סיסמה זו (שקוצרה לרוב ל"נאש קונטרול") הייתה סיסמת הבחירות המובילה של המפלגה וזכתה להדים רבים. בבחירות זכתה ישראל בעליה בשישה מנדטים ושרנסקי הצטרף לממשלת ברק כשר הפנים. הוא התפטר ביולי 2000 לפני ועידת קמפ דייוויד. בעקבות הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהן נבחר אריאל שרון, הוא הצטרף לממשלתו וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכתה ישראל בעלייה בשני מנדטים בלבד (שרנסקי ויולי אדלשטיין). בעקבות הכישלון בבחירות (ירידה מ-6–7 מנדטים ל-2 בלבד) וקשיים כלכליים התמזגה המפלגה בתוך הליכוד. שרנסקי התפטר מהרשימה עוד בטרם הושבעה הכנסת ומונה לשר לענייני ירושלים, התפוצות והמאבק באנטישמיות. ב-2 במאי 2005 התפטר מן הממשלה במחאה על תוכנית ההתנתקות.

בבחירות לכנסת ה-17 (2006) התמודד ברשימת הליכוד, בה הוצב במקום ה-11 לאחר הבחירות הפנימיות במרכז הליכוד, ונכנס לכנסת. ב-11 באוקטובר 2006 הודיע על כוונה לפרוש מהחיים הפוליטיים. התפטרותו מהכנסת נכנסה לתוקף ב-21 בנובמבר 2006 בשעה 16:00, לאחר טקס פרידה בהשתתפות ראש הממשלה אהוד אולמרט.

פעילות ציבוריתעריכה

לאחר התפטרותו מהכנסת, עמד שרנסקי בראש מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים שבמרכז שלם בירושלים.

שימש כעמית במכון לאסטרטגיה ציונית וכחבר בפורום האסטרטגי בו.

ב-25 ביוני 2009 נבחר שרנסקי ליושב ראש הסוכנות היהודית כמועמד של ראש הממשלה בנימין נתניהו. שרנסקי כיהן כראש הסוכנות היהודית במשך 9 שנים, מיולי 2009 ועד אוגוסט 2018.

בשנת 2019 זכה בפרס שומר ציון.

דעותיו וספריועריכה

על הסכסוך עם הפלסטיניםעריכה

שרנסקי תומך במתן מדינה לפלסטינים על חלק משטחי יהודה, שומרון ועזה, אך רק בתנאי שהמדינה שיקימו תהיה מדינה חופשית עם שלטון דמוקרטי שתפסיק את ההסתה כנגד ישראל ותפרק את ארגוני הטרור. להסכמי אוסלו, שלטענתו נתנו לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת סמכויות ושטחים בלי לדרוש מהם מחויבות לדמוקרטיה, מלחמה בטרור ושמירה על זכויות אדם, הוא קרא "בגידה בעקרונות הדמוקרטיה". ביקורת שמושמעת תדירות כלפי שרנסקי מהשמאל הרדיקלי בישראל היא כי למרות פעילותו למען זכויות האדם בימי ברית המועצות, שרנסקי אינו מתייצב נגד הפרות זכויות האדם שישראל מבצעת לכאורה בפלסטינים.

בשנת 2010 פרסם נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, את דעתו על המכשולים להסדר בישראל, ובראשם: העולים מברית המועצות. הסיבה לכך נעוצה בשיחה שקיים עם שרנסקי בשנת 2000, בזמן השיחות בקמפ דייוויד, שבה הוא שאל אותו מדוע הוא היה השר היחיד שהתנגד להסכם, ושרנסקי ענה: "אני לא יכול לתמוך בזה. אני רוסי. הגעתי מאחת המדינות הגדולות בעולם לאחת מהקטנות ביותר. אתה רוצה שאני אחלק אותה לשתיים? לא תודה!"[4]

על הדמוקרטיה בעולםעריכה

שרנסקי פרסם שלושה ספרים פרי עטו:

  • "לא אירא רע", בהוצאת ספריית מעריב. ספר אוטוביוגרפי זה מתאר את מאבקו ושנותיו בברית המועצות.
  • "The Case for Democracy: The Power of Freedom to Overcome Tyranny and Terror" (טיעון בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור).
  • "Defending Identity: Its Indispensable Role in Protecting Democracy" (ביחד עם שירה וולוסקי) - פורסם ביוני 2008 ועוסק בחשיבותן של זהויות לאומיות, דתיות ואתניות לשמירת אופיין הדמוקרטי של מדינות, בתקופה בה ישנה נטייה גוברת במערב לראות בזהות כמכשול לשלום ודו-קיום. תורגם לעברית בידי שאול לוין וראה אור תחת הכותר "בזכות הזהות: תפקידה החיוני בהגנה על הדמוקרטיה", בהוצאת מרכז שלם בשנת 2011.

בספרו השני "טיעון בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור", שכתב עם רון דרמר ויצא ב-2004, מנסח שרנסקי את האידאולוגיה שלו בדבר חיוניותה של הדמוקרטיה לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות ואת הכרחיותה ליציבות, ביטחון וחירות ברחבי העולם. שרנסקי מחלק את העולם לחברות חופשיות ("free societies") וחברות-פחד ("fear societies"). בחברות חופשיות, (בתקופתנו - מדינות חופשיות) האדם חופשי ליזום ולבטא את היצירתיות שלו, ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית, כמו כן - החירות מבטיחה שמירה על זכויות האדם, מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, בחברות הפחד, האזרחים מפחדים להביע את דעתם ומבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות איטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ושחיתות שמרקיבים את מנגנון המדינה.

כדי להבדיל בין חברת-פחד לבין חברה-חופשית שרנסקי מציע את "מבחן כיכר העיר"- אם אדם יכול לצעוד לאמצע כיכר העיר, ולבטא את דעותיו בלי שיחשוש ממעצר, מאסר או פגיעה, הרי אדם זה חי בחברה חופשית, לא בחברת פחד.[5]

שרנסקי מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק למערב וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקם של כל אומות העולם. לטענתו, הערבים, הסינים, הקובנים והאפריקנים ראויים לדמוקרטיה לא פחות מאשר אמריקנים, צרפתים ובריטים. שרנסקי טוען שיציבות בעולם תתאפשר רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא בדיקטטורות עריצות. לכן שרנסקי תומך בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות שמטרתו הפלת העריצים והענקת חירות לעמים המדוכאים על ידי הקמת משטרים דמוקרטיים המחויבים לחירות ושמירה על זכויות אדם.

הספר זכה לתגובות נלהבות מבכירים בממשל האמריקני, ביניהם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש. אחת מעמדותיו של שרנסקי, כי על הרשות הפלסטינית להיהפך לדמוקרטיה קודם הישיבה איתה למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל. ג'ורג' בוש הזמינו לפגישה בת שעה בבית הלבן,[6] ואף המליץ בראיון ל-CNN לכל אמריקני לקרוא את הספר:[7]

"אם ברצונך להציץ לאופן המחשבה שלי בנושאי מדיניות חוץ, קרא את ספרו של שרנסקי 'טיעון בעד דמוקרטיה'. הייתי שם את הספר ברשימת המומלצים עבור אנשי ממשל, ובמיוחד עבור הוגי דעות. הספר תמציתי וטוב. הבחור הוא דמות הירואית, אתה יודע? זה ספר מצוין."

חיים אישייםעריכה

בני הזוג שרנסקי מתגוררים כיום בירושלים. לזוג שתי בנות.

לקריאה נוספתעריכה

מחיבוריועריכה

  • נתן שרנסקי עם רון דרמר, יתרון הדמוקרטיה: על כוחו של החופש לגבור על הרודנות והטרור, ירושלים, הוצאת שלם, 2005[8].
  • נתן שרנסקי, מדינת היהודים: היובל הבא. תכלת 6, חורף ה'תשנ"ט/ 1999.
  • שרנסקי, נתן (2004). מקורות האנטישמיות החדשה: הרהורים על השנאה שמסרבת לדעוך, בתוך תכלת 17, קיץ ה'תשס"ד.

עליועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יעל אודם, ‏פרס ישראל לעלייה לנתן שרנסקי, באתר ‏mako‏‏, ‏18 במרץ 2018‏
  2. ^ בון חוזרת: לא נסכים לחילופי גויים – שצ'ראנסקי, מעריב, 3 באוגוסט 1978
  3. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין, 12 ינואר 1983
  4. ^ ynet, ביל קלינטון: העולים מרוסיה - מכשול לשלום, באתר ynet, 22 בספטמבר 2010
  5. ^ (הקישור אינו פעיל, 28 באוגוסט 2018) יתרון הדמוקרטיה: על כוחו של החופש לגבור על הרודנות והטרור, הוצאת שלם
  6. ^ Honoring Democracy, מאמר על פגישת בוש-שרנסקי בשנת 2005
  7. ^ מה קורא הנשיא בוש, כתבה ב-CNN משנת 2005
  8. ^ אלי אייל, אם העולם היה פשוט כמו שמציג שרנסקי, הדיפלומטיה היתה מדע ולא אמנות, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005


נתן שרנסקי - תבניות ניווט