הקריה למחקר גרעיני – נגב – הבדלי גרסאות

'''הקריה למחקר גרעיני – נגב ע"ש [[שמעון פרס]]''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''קמ"ג''') ממוקמת בלב [[מישור ימין]], דרומית-מזרחית לעיר [[דימונה]] ותכליתה ביצוע מחקר ב[[אנרגיה גרעינית]], ובכלל זה ייצור [[נשק גרעיני]], אף כי [[ממשלת ישראל]] מעולם לא הודתה בכך והיא שומרת באופן רשמי על "[[מדיניות הגרעין של ישראל|עמימות גרעינית]]". [[כור גרעיני|הכור הגרעיני]]{{הערה|1=[http://www.iaec.gov.il/NRCN/About/Pages/default.aspx קריה למחקר גרעיני – נגב], באתר הוועדה לאנרגיה אטומית}} הפועל בקריה הוא הגדול מבין השניים הפועלים בישראל (האחר הוא הכור ב[[המרכז למחקר גרעיני - שורק|מרכז למחקר גרעיני - שורק]]).

הקריה הוקמה בסיוע נרחב של מהנדסים [[צרפת]]ים באמצע [[שנות ה-50]] כחלק מהסיוע הביטחוני שקיבלה אז ישראל. את הפרויקט הגה [[ארנסט דוד ברגמן]], ראש [[הוועדה לאנרגיה אטומית]], ולקידומו תרם מנכ"ל משרד הביטחון, [[שמעון פרס]],{{הערה|{{הארץ|אנשיל פפר|הכל על פי מקורות זרים: העמימות הייתה מפעל חייו של פרס|1.3084797|30 בספטמבר 2016}}}}, שבין היתר, גייס [[התרמה|תרומות]] לבנייה. [[אפרים אילין]] מספר{{הערה|באחרית דבר לספרו [http://www.textim1.co.il/books/ilin/index-8.htm "על החתום אפרים אילין"]}} כי [[פנחס ספיר]], שהתנגד להקמת הכור, לחץ לבל יכיר האוצר בכספים אלה כתרומה מזכה לצורך [[פקודת מס הכנסה|מס הכנסה]].[[קובץ:Nuclear reactor in dimona (israel).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מתחם קמ"ג, כפי שצולם על ידי [[לוויין ריגול]] אמריקאי ב-[[1968]]]]תחילה לא הודתה ישראל בבניית הכור. ביוני [[1960]] טענה ישראל כי המבנה המוקם הוא "מפעל [[טקסטיל]]",{{הערה|{{הארץ|אמיר אורן|כך נולדה אגדת "מפעל הטקסטיל" בדימונה|1.2614201|15 באפריל 2015}}}}, ובספטמבר אותה שנה תיארו אישים ישראלים את המבנה ההולך ונבנה כ"תחנת מחקר ב[[מטלורגיה]]". הודאה רשמית על כך שאכן נבנה במקום כור גרעיני נמסרה על ידי ישראל רק לאחר שדו"ח של מחלקת המדינה האמריקנית מ־2 בדצמבר 1960 פורסם על ידי [[הניו יורק טיימס]] ב־16 בחודש. ב־[[21 בדצמבר]] 1960, בתשובה לשאילתה ב[[הכנסת|כנסת]], הודיע ראש הממשלה ושר הביטחון [[דוד בן-גוריון]] כי ישראל מקימה בנגב כור גרעיני מחקרי לצורכי שלום בהספק של 24 [[ואט|מגה-ואט]]. (בפרסומים מחוץ לישראל נטען כי לאחר מכן הוגדל ההספק ל-75 מגה-ואט.){{הערה|{{הארץ|[[יוסי מלמן]]|פרשנות: ומה עם הכור בדימונה?|1.1167012|16/03/2011}}}}

ישראל אישרה ביקור ראשון פומבי של מדענים מארצות הברית, בתאום עם ישראל, בתקופת ממשל [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|קנדי]], 1961. מטעם ישראל תיאם את הביקור [[מרדכי גזית]]. הביקורים נמשכו עד שנת [[1969]], אז הושגה "הבנה גרעינית" בין [[ראש ממשלת ישראל]], [[גולדה מאיר]], ו[[נשיא ארצות הברית]], [[ריצ'רד ניקסון]], שהביאה לסיום הלחצים האמריקאיים על ישראל לבלימת תוכנית הגרעין.{{הערה|{{וואלה!|[[אלוף בן]], "[[הארץ]]"|כך אישרה ארה"ב את הגרעין הישראלי|898449|30 באפריל 2006}}}}.

האדריכל הראשי של הקריה למחקר גרעיני היה [[אמנון ניב]].{{הערה|{{xnet|[[מיכאל יעקובסון]]|מת האדריכל אמנון ניב, מתכנן הכור האטומי בדימונה|3083780|9 ביוני 2011}}}}. בתכנון מערך השירותים האזרחי והמבנים הציבוריים השתתפו האדריכלים [[דן איתן]] ו[[יצחק ישר]].{{הערה|{{הארץ|אסתר זנדברג|אין גיל פרישה לארכיטקט|1.1122185|20 ביולי 2006}}}}. הכור החל לפעול בסוף שנת [[1963]].

ב־[[1986]] פגש [[מרדכי ואנונו]], טכנאי לשעבר בקמ"ג, בעיתונאי פיטר הונאם מהעיתון הבריטי "[[סאנדיי טיימס]]" ב[[סידני]] שב[[אוסטרליה]]. ואנונו מסר לו את [[מודיעין טכנולוגי]] שהיה ברשותו וסדרה של כ-60 צילומים שצילם בחשאי במהלך עבודתו. המידע שמסר ואנונו נבדק על ידי מומחים ונמצא כמהימן. ב־[[5 באוקטובר]] 1986 פרסם העיתון את המידע והצילומים, כולל שרטוט של מבנה הכור שנעשה על פי תיאורו של ואנונו.{{הערה|1={{הארץ||מבנה הכור על פי תחקיר ה"סאנדיי טיימס"|1.960012|20 באפריל 2004}}}}. פרסום זה, לא רק שהיווה הוכחה פומבית ראשונה לכך שבידי ישראל יש נשק גרעיני, כפי שהוערך זמן רב קודם לכן על ידי שירותי מודיעין של ארצות הברית, אלא אף חשף כי היקף התפוקה האמיתי של הקמ"ג גדול הרבה יותר ממה שהוערך בתחילה ומיצב את ישראל כמעצמה גרעינית. ניסיונות השתקתו וחטיפתו של ואנונו היוו חיזוק נוסף לאמינות המידע.

לדברי החוקר ד"ר [[אבנר כהן]], בשנת [[1966]] אירעה בחצר הקמ"ג תאונה קטלנית שגרמה למותו של עובד ולזיהום אזור רגיש.{{הערה|1={{הארץ|אבנר כהן|הולכים על האופציה הגרעינית|1.1411704|21 במאי 2007}}}}.

אדם שעבד בקמ"ג טען, בתביעה שהגיש לבית המשפט ב-[[2010]], שבכור התרחשה באמצע שנות ה-60 "תאונה גרעינית חמורה", שחשפה את העובדים ל[[קרינה מייננת]] ממקורות רדיואקטיביים שונים ולחומרים כימיים, העלולים לגרום לסרטן. בנוסף לתביעה זו הוגשו 45 תביעות דומות נגד [[הוועדה לאנרגיה אטומית]]. דוברת הוועדה לאנרגיה אטומית מסרה בתגובה כי "הדברים המתוארים בכתב התביעה רחוקים מאד מהאמת". כמו כן נטען כי בתחילת שנות ה-70 הייתה בקמ"ג תאונה נוספת שכתוצאה ממנה נהרגו חמישה אנשים.{{הערה| {{וואלה!|גלעד גרוסמן|תאונה גרעינית חמורה בכור בדימונה בשנות ה-60|1751943|5 בנובמבר 2010}} }}.

בשנת [[2011]] קרא פרופ' [[עוזי אבן]] לסגור את הכור הגרעיני משיקולי בטיחות.{{הערה|1=אלכס דורון, [http://www.energianews.com/article.php?id=8884 פרופסור עוזי אבן: לסגור את הכור בדימונה מיד], חדשות האנרגיה, 15 במרץ 2011}}. בשנת [[2016]] פורסם כי טיפול "[[אנטי אייג'ינג]]" שעובר הכור אמור להאריך את חייו עד שנת 2043.{{הערה|שם=מלמן - אנטי אייג'ינג|{{מעריב אונליין|יוסי מלמן|"אנטי-אייג'ינג": הוועדה לאנרגיה אטומית מנסה להציל את הכור בדימונה|journalists/Article-558318|24 בספטמבר 2016}}}}. עוד פורסם בשנת 2016 כי מדענים גילו 1,537 פגמים בליבת הכור הגרעיני בדימונה. למרות זאת נקבע כי אין בפגמים כדי להעיד על בעיה בליבת הכור. על פי מברק משנת 2007, שנחשף ב[[ויקיליקס|וויקיליקס]], פרופ' אלי אברמוב, אז סמנכ"ל הכור, תדרך את תת-שר החוץ האמריקאי, [[רוברט ג'וזף]] ואמר לו כי כל מערכות הכור, לרבות מגדלי הקירור שלו, הוחלפו במהלך שנות פעולתו, אולם ליבת הכור אינה ניתנת להחלפה ולכן היא נמצאת בניטור מתמיד באשר למצבה.{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|מדענים גילו פגמים בליבת הכור הגרעיני בדימונה|1.2926650|26 באפריל 2016}}}}.

במסגרת קמ"ג פועל גם [[בית ספר תיכון]] תעשייתי. בנוסף לנושאים הרגילים נלמדים בו מקצועות [[עיבוד שבבי]], [[חריטה]], [[כרסום]], [[ריתוך]], [[מסגרות]], מכונאות, חשמל ורכב ועוד, ובוגריו משתלבים בפעילות קמ"ג.{{הערה|{{nrg|NRG מעריב|הכור בדימונה: הצצה ראשונה|850/404||1|}}}}.

קמ"ג היא אחד האתרים המוגנים ביותר במדינת ישראל, והיא מסומנת במפות הטיסה הבינלאומיות כ[[אזור אסור לטיסה|אזור אסור טיסה]] תמידי.{{הערה|1=מפת נתיבי תובלה נמוכים, גיליון דרומי, בהוצאת מת"א ומפקדת יחידת הבקרה 517 – חיל האוויר, עדכון 13, דצמבר 2002.}}. כמעט בכל חשד לחדירה של כלי טיס בלתי מזוהה למרחב האווירי של ישראל מוזנק זוג [[מטוס יירוט|מטוסי יירוט]] לאזור הקמ"ג.{{הערה|{{ynet|פליקס פריש|יחידת הבקרה האווירית: העיניים של המדינה|2539596|3 באפריל 2003}}}}. ביומה הראשון של [[מלחמת ששת הימים]] עשה מטוס [[דאסו אוראגן|אוראגן]] ישראלי פגוע את דרכו (כשחזר מתקיפה ב[[ירדן]]) ישירות לעבר הקמ"ג. הטייס הפגוע, יורם הרפז, לא הזדהה, מטוסו הופל על ידי סוללת טילי [[MIM-23 הוק|הוק]] שהגנה על הכור והטייס נהרג.{{הערה|1={{אתר חיל האוויר||תיאור האירוע|3567-12812|5.6.1967}}}}.

בין מנהלי קמ"ג ששמם פורסם: [[עמנואל פרת]] שהיה האחראי על הקמת הכור ומנהלה הראשון, [[יוסף טוליפמן]] שהחליפו, [[אברהם סרוסי]], גיורא עמיר,{{הערה|1={{הארץ|יוסי מלמן|מי מפחד ממרדכי ואנונו|1.953191|15.3.2004}}}}, מיכה דפט{{הערה|{{NFC|צביקה אלוש|ד"ר אסתר לוצאטו צורפה לוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון|0020-D-229745-00|10 בפברואר 2010}}}} ו[[יצחק גורביץ]]. מנהל קמ"ג בשנים 2008–2013 היה האלוף (מיל.) [[אודי אדם]]. החליף אותו ד"ר [[אהוד נצר (מהנדס)|אהוד נצר]]. בפברואר 2018 מונה לתפקיד גיל דגן.{{הערה|{{ערוץ7|ניצן קידר|אתם מבטיחים את עתיד עם ישראל|367009|22 בפברואר 2018}}}}

* [[אבנר כהן]], '''ישראל והפצצה''', [[הוצאת שוקן|שוקן]], 2000.