דפיברילטור – הבדלי גרסאות

דפיברילטורים נשתלים (ICD - {{כ}}Implantable Cardioverter Defibrillator), המכונים גם דפיברילטורים פנימיים אוטומטיים (AICD - {{כ}} Automatic Internal Cardiac Defibrillator), הם שתלים, דומים לקוצבי לב (ורבים מהם יכולים גם לבצע את הפונקציות של קוצב לב – CRTD), המושתלים מתחת לעור ומחוברים בעזרת אלקטרודות אל הלב. הם מפקחים באופן קבוע על קצב הלב של המטופל, ונותנים שוק חשמלי באופן אוטומטי למגוון הפרעות קצב מסכנות חיים, לפי תכנות המכשיר. את הדפיברילטור הפנימי הראשון המציא הקרדיולוג הישראלי ד"ר [[מישל מירובסקי]].

 

 

ישנם מקרים בהם הדפיברילטור הנשתל של חולה שולח שוקים חשמליים באופן תדיר או במצבים לא הולמים. מצב זה נחשב כמקרה חירום רפואי, מכיוון שזה מכלה את אורך החיים של סוללת המכשיר, גורם לאי נוחות משמעותית וחרדה לחולה, ובמקרים מסוימים גורם להפרעות קצב מסוכנות. חלק מאנשי צוות שירותי רפואת החירום מצוידים כיום במגנט טבעתי להנחה מעל המכשיר המושתל. פעולה זאת מנטרלת בצורה יעילה את פונקציית ההלם החשמלי של המכשיר אך עדיין מאפשרת לקוצב הלב לפעול (אם המכשיר מצויד בו). אם המכשיר שולח שוקים חשמליים באופן תדיר, אך מסיבות שמצדיקות זאת, הצוות הרפואי ישקול לתת תרופות הרגעה.