רוברט אופנהיימר – הבדלי גרסאות

ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1911]], החל אופנהיימר ללמוד בבית ספר יסודי פרטי של "האגודה לתרבות אתית", אשר חינך את תלמידיו לראיית עולם ליברלית ולאחריות חברתית והוקם על ידי [[פליקס אדלר]] - מייסד תנועת התרבות האתית.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:1}} לאחר סיום לימודיו היסודיים עבר אופנהיימר ללמוד בבית ספר התיכון של האגודה. אל תחום המדעים נחשף אופנהיימר במהלך שנים אלה, כאשר החל ללמוד פיזיקה בכיתה י"א ושנה לאחר מכן כימיה. בשנת [[1921]], השלים את לימודיו התיכוניים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 30}}

לאחר טיול משפחתי בגרמניה, חלה אופנהיימר ב[[דיזנטריה]] שריתקה אותו למיטתו במשך מספר חודשים. כמו כן הוא נדבק ב[[קוליטיס כיבית|בקוליטיסקוליטיס]] - דלקת מעיים כיבית שתלווה אותו במשך כל חייו.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 36}} לאחר שהחלים, נסע אופנהיימר בשנת [[1922]] למסע רכיבה ב[[ניו מקסיקו]], שברבות הימים הפכה לאתר ההתבודדות והמנוחה שלו. מסעותיו על סוסי משא, שיצאו מהכפר פריחולס, השוכן ממערב לנהר [[ריו גראנדה]], הובילו אותו לאתר מבודד בשם לוס אלאמוס, שקיבל את שמו משמם הספרדי של עצי ה[[כוריזיה הדורה|הכוריזיהכוריזיה]] שגדלו לאורך הנחל הזורם בעמק. באותו זמן שכנה באזור, שהיה מבודד ולא מיושב ברובו, פנימייה לנערים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 40}} 20 שנה לאחר מכן, אופנהיימר בחר במקום זה כאתר הבנייה של [[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מחנה צבאי מסוגר]], שבו תוכננה ונבנתה פצצת האטום.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:0}}

ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1922]], החל אופנהיימר את לימודיו ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. בתחילת לימודיו, לא היה בטוח אופנהיימר באיזה מסלול אקדמי לבחור והוא לקח קורסים שונים ללא קשר אחד לשני. הוא שקל זמן מה ללמוד ארכיטקטורה, אך מכיווןכיוון שאהב יוונית בבית הספר, חשב גם ללמוד לימודים קלאסיים. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, החליט אופנהיימר ללמוד לתואר ראשון בכימיה.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 44}} הישגיו האינטלקטואליים לאורך התואר בלטו, אך הוא נותר בודד והתקשה לפתח קשר אינטימי עם נשים. בשנת [[1925]], לאחר שלוש שנים, סיים בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון, על אף תקופות של דיכאון, התבודדות והסתגרות שאפיינו אותו.{{הערה|איתי נבו, [https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencehistory/%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%AA%D7%A5-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA 113 שנים להולדתו של רוברט אופנהיימר], מכון דוידסון, 22 באפריל 2017}}

לאור הישגיו הלימודיים, קיבל אופנהיימר מהרווארד מלגת מחקר להמשך לימודים מתקדמים במסלול לדוקטורט. למרות זאת, רצה אופנהיימר לפנות ללימודי הפיזיקה. בהקשר זה, קיווה אופנהיימר כי הפיזיקאי [[ארנסט רתרפורד]], אשר נחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית וזוכה [[פרס נובל לכימיה]] בשנת [[1908]], יקח אותו תחת חסותו ויהיה המנחה שלו בתארים המתקדמים. לשם כך, ביקש אופנהיימר ממורהו לפיזיקה בהרווארד שיכתוב לו מכתב המלצה לשם קבלה ל[[אוניברסיטת קיימברידג']] שבאנגליה. רתרפורד דחה את בקשתו של אופנהיימר, אך העבירה לפיזיקאי [[ג'יי ג'יי תומסון]], שקיבל בשנת 1906 את [[פרס נובל לפיזיקה]] בזכות גילוי ה[[אלקטרון|האלקטרון]]. תומסון, שפרש מכל תפקידו המנהליים באוניברסיטה כבר ב-1919, הסכים להנחות את אופנהיימר במסלול לדוקטורט.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 52}}

ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1925]], עבר אופנהיימר לאנגליה שם החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.{{הערה|[https://www.biography.com/people/j-robert-oppenheimer-9429168 J. Robert Oppenheimer], biography.com}} כחלק מלימודיו, עבד ב[[מעבדת קוונדיש]], שבה חיברו ופיתחו באותן שנים את תאוריית [[פיזיקה קוונטית|הפיזיקה הקוונטית]]. על אף ההזדמנות שנפלה בחלקו לעבוד במחיצת פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסזיפיתהסיזיפית שניתנה לו במעבדה והדבר השפיע על מצבו הנפשי שהתערער במהלך חודשיו הראשונים באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, [[פטריק בלקט]], הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לטענת אופנהיימר בפני חברו הקרוב פרגוסון, הוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל.{{הערה|[[רות אלמוג]], [https://www.haaretz.co.il/1.1868495 האור השחור של רוברט אופנהיימר], באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012}} למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. מאחר שהוריו של אופנהיימר שהו עדיין בקיימברידג' (לאחר שבאו לבקר את רוברט), דיווחה להם האוניברסיטה על התקרית. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. לאחר תקופה מסוימת, הסתיים הטיפול לאור קביעתו של הפסיכיאטר כי אופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" - הגדרה מיושנת לתסמונת [[סכיזופרניה]] וכי הוא מקרה חסר תקווה וכל אנליזה נוספת תזיק לו יותר מאשר תועיל.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 58}}

במהלך החודשים הבאים, המשיך אופנהיימר להיפגש עם פסיכיאטרים שונים לאור מצבו הנפשי המעורער. לאחר תקרית שהתרחשה בראשית שנת 1926, במסגרתה נעל אופנהיימר את אמו בחדר המלון בו שהו, דרשה אלה כי ילך לטיפול אצל [[פסיכואנליטיקן|פסיכואנלטיקןפסיכואנליטיקאי]] צרפתי. לאחר מספר פגישות, קבע הרופא שאופנהיימר סובל מתסמונת הקשורה לתסכול מיני. עד מהרה, התגלה משבר הנפשי שלו בתקרית אלימה אחרת, במסגרתה כרך רצועה של מזוודה סביב צווארו של חברו פרגוסון. קנאה פשוטה בקשריו של ידידו עם אישה, היא שגרמה כנראה להתפרצותו של אופנהיימר.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 59}}

לאחר [[עליית היטלר לשלטון]] ב[[ינואר]]בינואר [[1933]], פוטרו פרופסורים רבים ממוצא יהודי ממשרותיהם בגרמניה. אופנהיימר תרם לקרן סיוע לפיזיקאים שברחו מהמדינה, וביניהם מדען שהיה הפרופסור שלו בתקופתו בגטינגן.

אופנהיימר הציע את העיירה לוס אלאמוס, אותה הכיר במהלך מסעותיו, כאתר לבניית המעבדה. באותו זמן שכנו במקום מבנים של בית ספר לנערים שמוקמו בראש הר־שולחן שהתנשא לגובה של 2,200 מטר. לאחר הליך בנייה של מספר חודשים, נפתחה המעבדה במרץ 1943. תוך כשנתיים, הפך המחנה לעיירה ובה 4,000 אזרחים ו–2ו-2,000 אנשי צבא.

{{ציטוט|תוכן=היו אנשים שצחקו, היו אנשים שבכו, רובם שתקו. נזכרתי בשורה מכתבי הקודש ההינדיים, מהבהגאוואדמ'[[בהגווד גיתאגיטא]]'. וישנו מנסה לשכנע את הנסיך שעליו לבצע את חובתו, וכדי להרשים אותו הוא מתגלה בצורתו מרובת הזרועות ואומר, 'עכשיו אני המוות, משמיד העולמות'. אני מניח שבדרך זו או אחרת כולנו חשבנו ככה.|מקור=עומר הלין, הבן האובד של האטום באתר "אלכסון", 17 ביוני 2013|אנגלית=}}

בארצות הברית של ראשית [[שנות החמישיםה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], שהייתה מודאגת מ[[המלחמה הקרה]] עם [[ברית המועצות]] תחת שלטון [[סטלין]], די היה בעמדות כאלה כדי להפוך אפילו מדענים ידועים וחשובים כמו אופנהיימר לחשודים בנטיות קומוניסטיות.

{{מיון רגיל: אופנהיימר, רוברט}}