פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה
אופנהיימר היה ילד מופנם, שלא ניחן בכישורים ספורטיביים וחברתיים מפותחים. בנוסף, ומאחר שהיה חולה לעיתים קרובות בילדותו, נעשתה אימו דאגנית יתר על המידה ונהגה להרחיקו מקרבת ילדים אחרים, דבר שהקשה עוד יותר על טיפוח כישוריו החברתיים. כילד, גדל אופנהיימר בתנאי מותרות ועושר וספג מאמו חינוך למצוינות ודבקות במטרה.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:0}}
 
ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1911]], החל אופנהיימר ללמוד בבית ספר יסודי פרטי של "האגודה לתרבות אתית", אשר חינך את תלמידיו לראיית עולם ליברלית ולאחריות חברתית והוקם על ידי [[פליקס אדלר]] - מייסד תנועת התרבות האתית.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:1}} לאחר סיום לימודיו היסודיים עבר אופנהיימר ללמוד בבית ספר התיכון של האגודה. אל תחום המדעים נחשף אופנהיימר במהלך שנים אלה, כאשר החל ללמוד פיזיקה בכיתה י"א ושנה לאחר מכן כימיה. בשנת [[1921]], השלים את לימודיו התיכוניים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 30}}
 
לאחר טיול משפחתי בגרמניה, חלה אופנהיימר ב[[דיזנטריה]] שריתקה אותו למיטתו במשך מספר חודשים. כמו כן הוא נדבק ב[[קוליטיס כיבית|בקוליטיסקוליטיס]] - דלקת מעיים כיבית שתלווה אותו במשך כל חייו.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 36}} לאחר שהחלים, נסע אופנהיימר בשנת [[1922]] למסע רכיבה ב[[ניו מקסיקו]], שברבות הימים הפכה לאתר ההתבודדות והמנוחה שלו. מסעותיו על סוסי משא, שיצאו מהכפר פריחולס, השוכן ממערב לנהר [[ריו גראנדה]], הובילו אותו לאתר מבודד בשם לוס אלאמוס, שקיבל את שמו משמם הספרדי של עצי ה[[כוריזיה הדורה|הכוריזיהכוריזיה]] שגדלו לאורך הנחל הזורם בעמק. באותו זמן שכנה באזור, שהיה מבודד ולא מיושב ברובו, פנימייה לנערים.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 40}} 20 שנה לאחר מכן, אופנהיימר בחר במקום זה כאתר הבנייה של [[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מחנה צבאי מסוגר]], שבו תוכננה ונבנתה פצצת האטום.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:0}}
 
== לימודיו האקדמיים ==
=== הרווארד ===
ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1922]], החל אופנהיימר את לימודיו ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. בתחילת לימודיו, לא היה בטוח אופנהיימר באיזה מסלול אקדמי לבחור והוא לקח קורסים שונים ללא קשר אחד לשני. הוא שקל זמן מה ללמוד ארכיטקטורה, אך מכיווןכיוון שאהב יוונית בבית הספר, חשב גם ללמוד לימודים קלאסיים. בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים, החליט אופנהיימר ללמוד לתואר ראשון בכימיה.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 44}} הישגיו האינטלקטואליים לאורך התואר בלטו, אך הוא נותר בודד והתקשה לפתח קשר אינטימי עם נשים. בשנת [[1925]], לאחר שלוש שנים, סיים בהצטיינות יתרה את לימודי התואר הראשון, על אף תקופות של דיכאון, התבודדות והסתגרות שאפיינו אותו.{{הערה|איתי נבו, [https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencehistory/%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%AA%D7%A5-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%AA 113 שנים להולדתו של רוברט אופנהיימר], מכון דוידסון, 22 באפריל 2017}}
 
לאור הישגיו הלימודיים, קיבל אופנהיימר מהרווארד מלגת מחקר להמשך לימודים מתקדמים במסלול לדוקטורט. למרות זאת, רצה אופנהיימר לפנות ללימודי הפיזיקה. בהקשר זה, קיווה אופנהיימר כי הפיזיקאי [[ארנסט רתרפורד]], אשר נחשב לאבי הפיזיקה הגרעינית וזוכה [[פרס נובל לכימיה]] בשנת [[1908]], יקח אותו תחת חסותו ויהיה המנחה שלו בתארים המתקדמים. לשם כך, ביקש אופנהיימר ממורהו לפיזיקה בהרווארד שיכתוב לו מכתב המלצה לשם קבלה ל[[אוניברסיטת קיימברידג']] שבאנגליה. רתרפורד דחה את בקשתו של אופנהיימר, אך העבירה לפיזיקאי [[ג'יי ג'יי תומסון]], שקיבל בשנת 1906 את [[פרס נובל לפיזיקה]] בזכות גילוי ה[[אלקטרון|האלקטרון]]. תומסון, שפרש מכל תפקידו המנהליים באוניברסיטה כבר ב-1919, הסכים להנחות את אופנהיימר במסלול לדוקטורט.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 52}}
 
=== מעבר לאנגליה ולימודים בקיימברידג' ===
ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1925]], עבר אופנהיימר לאנגליה שם החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.{{הערה|[https://www.biography.com/people/j-robert-oppenheimer-9429168 J. Robert Oppenheimer], biography.com}} כחלק מלימודיו, עבד ב[[מעבדת קוונדיש]], שבה חיברו ופיתחו באותן שנים את תאוריית [[פיזיקה קוונטית|הפיזיקה הקוונטית]]. על אף ההזדמנות שנפלה בחלקו לעבוד במחיצת פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסזיפיתהסיזיפית שניתנה לו במעבדה והדבר השפיע על מצבו הנפשי שהתערער במהלך חודשיו הראשונים באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, [[פטריק בלקט]], הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לטענת אופנהיימר בפני חברו הקרוב פרגוסון, הוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל.{{הערה|[[רות אלמוג]], [https://www.haaretz.co.il/1.1868495 האור השחור של רוברט אופנהיימר], באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012}} למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. מאחר שהוריו של אופנהיימר שהו עדיין בקיימברידג' (לאחר שבאו לבקר את רוברט), דיווחה להם האוניברסיטה על התקרית. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. לאחר תקופה מסוימת, הסתיים הטיפול לאור קביעתו של הפסיכיאטר כי אופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" - הגדרה מיושנת לתסמונת [[סכיזופרניה]] וכי הוא מקרה חסר תקווה וכל אנליזה נוספת תזיק לו יותר מאשר תועיל.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 58}}
 
במהלך החודשים הבאים, המשיך אופנהיימר להיפגש עם פסיכיאטרים שונים לאור מצבו הנפשי המעורער. לאחר תקרית שהתרחשה בראשית שנת 1926, במסגרתה נעל אופנהיימר את אמו בחדר המלון בו שהו, דרשה אלה כי ילך לטיפול אצל [[פסיכואנליטיקן|פסיכואנלטיקןפסיכואנליטיקאי]] צרפתי. לאחר מספר פגישות, קבע הרופא שאופנהיימר סובל מתסמונת הקשורה לתסכול מיני. עד מהרה, התגלה משבר הנפשי שלו בתקרית אלימה אחרת, במסגרתה כרך רצועה של מזוודה סביב צווארו של חברו פרגוסון. קנאה פשוטה בקשריו של ידידו עם אישה, היא שגרמה כנראה להתפרצותו של אופנהיימר.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 59}}
 
===גטינגן ===
בקיץ [[1927]], לאחר שהשלים את לימודי הדוקטורט בפיזיקה, שב אופנהיימר לניו יורק. בזכות הידע שצבר בתחום מכניקת הקוונטים בגרמניה, עלתה קרנו של אופנהיימר בקהילת הפיזיקאים התאורטיים. כחלק ממעמד זה, החליטה קרן רוקפלר לממן את מחקרו במסגרת לימודי [[פוסט-דוקטורט|הפוסט דוקטורט]]. בהמשך השנה, בגיל עשרים וחמש בלבד, מונה אופנהיימר למשרת [[פרופסור]] ל[[פיזיקה]] ב[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]] וב[[המכון הטכנולוגי של קליפורניה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה]]. הוא עסק ב[[מכניקת הקוונטים]] וחקר את התנהגותם של חלקיקים.{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:1}}
 
לאחר [[עליית היטלר לשלטון]] ב[[ינואר]]בינואר [[1933]], פוטרו פרופסורים רבים ממוצא יהודי ממשרותיהם בגרמניה. אופנהיימר תרם לקרן סיוע לפיזיקאים שברחו מהמדינה, וביניהם מדען שהיה הפרופסור שלו בתקופתו בגטינגן.
 
==פרויקט מנהטן==
ב-[[18 בספטמבר]] [[1942]], קיבל על עצמו הצבא האמריקאי ניהול פרויקט סודי ביותר שעיקרו פיתוח נשק אטומי. אופנהיימר נחשב למועמד הראוי לניהולה של מעבדת הנשק הסודי, אך בשל פעילותו הפוליטית, הצבא לא אישר את סיווגו הביטחוני. בטופס ביטחוני שמילא הוא שטח את שמות הארגונים שבהם פעל ולדרישת הצבא הצהיר שהוא מנתק את כל קשריו עם הפוליטיקה. הוא מונה לתפקיד “מתאם הפריצה הגדולה” (הכינוי המקורי של הפרויקט שבהמשך שונה ל"פרויקט מנהטן") והחל לגייס את מיטב המדענים, בהם הפיזיקאים [[הנס בתה|הנס בֶּתֶה]], [[אדוארד טלר]] וכו'. המידור והסודיות של הפרויקט היו כה גדולים, עד שאפילו [[הרי טרומן]], שהיה [[סגן נשיא ארצות הברית]] באותה תקופה, לא ידע עליו דבר. טרומן הוכנס לסודות הפרויקט על ידי ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]] רק לקראת סוף ה[[מלחמה]].
 
אופנהיימר הציע את העיירה לוס אלאמוס, אותה הכיר במהלך מסעותיו, כאתר לבניית המעבדה. באותו זמן שכנו במקום מבנים של בית ספר לנערים שמוקמו בראש הר־שולחן שהתנשא לגובה של 2,200 מטר. לאחר הליך בנייה של מספר חודשים, נפתחה המעבדה במרץ 1943. תוך כשנתיים, הפך המחנה לעיירה ובה 4,000 אזרחים ו–2ו-2,000 אנשי צבא.
 
=== ניסוי טריניטי ===
ב-[[16 ביולי]] [[1945]], בוצע בלוס אלאמוס הניסוי הגרעיני הראשון - [[ניסוי טריניטי]] - שבמהלכו התחולל הפיצוץ האטומי הראשון בתולדות האנושות. במסגרת ההכנות לניסוי, גידר הצבא האמריקאי שטח של כ-40 קמ"ר ובנה בונקרים ממוגנים לצופים שיגיעו לחזות בניסוי. במהלך ראיון שנערך עמו בשנת [[1965]], תיאר אופנהיימר את תחושותיו בזמן שחזה בניסוי:
{{ציטוט|תוכן=היו אנשים שצחקו, היו אנשים שבכו, רובם שתקו. נזכרתי בשורה מכתבי הקודש ההינדיים, מהבהגאוואדמ'[[בהגווד גיתאגיטא]]'. וישנו מנסה לשכנע את הנסיך שעליו לבצע את חובתו, וכדי להרשים אותו הוא מתגלה בצורתו מרובת הזרועות ואומר, 'עכשיו אני המוות, משמיד העולמות'. אני מניח שבדרך זו או אחרת כולנו חשבנו ככה.|מקור=עומר הלין, הבן האובד של האטום באתר "אלכסון", 17 ביוני 2013|אנגלית=}}
הניסוי המוצלח העמיד למעשה לרשות ממשלת ארצות הברית [[נשק]] בעל עוצמת הרס והרג חסרות תקדים. כשבועיים וחצי לאחר הניסוי, נעשה שימוש מעשי בפצצת הגרעין בפעם הראשונה בהיסטוריה. ב-[[6 באוגוסט]] [[1945]], בשעה 08:14 הוטלה על העיר [[הירושימה]] שביפן פצצת אורניום. באודיטוריום בלוס אלאמוס התאסף קהל גדול שרקע ברגליו והריע כשאופנהיימר עלה על הבמה והניף את ידיו מעל לראשו כמנצח בזירת אגרוף. כעבור שלושה ימים החריבה פצצה נוספת את העיר היפנית [[נגסאקי]]. ב-[[14 באוגוסט]] [[1945]], הסתיימה המלחמה, לאחר הודעת הכניעה של יפן.
 
לאחר המלחמה, עבד אופנהיימר [[הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית|בוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית]] - הגוף העליון שניהל את הפיתוח הגרעיני במדינה. הוא התנגד לפיתוח של [[פצצת מימן]], הן משיקולים פרקטיים - הוא פקפק באפשרות לבנות מתקן כזה - והן משיקולים עקרוניים - הומניטריים, בהיותו מזועזע מהתוצאות ההרסניות של הפיצוצים הגרעיניים ב[[הירושימה]] וב[[נגסאקי]]. אופנהיימר לא היה היחיד שהביע דעות כאלה. גם ג'וזף רוטבלט, שעבד לצד אופנהיימר ב[[פרויקט מנהטן]], התנגד באופן נמרץ להמשך פיתוח הפצצה מן הרגע שהוברר לו ש[[גרמניה]] אינה מפתחת [[נשק גרעיני]]. רוטבלט עסק מאז בפעילות נגד נשק גרעיני.
 
בארצות הברית של ראשית [[שנות החמישיםה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], שהייתה מודאגת מ[[המלחמה הקרה]] עם [[ברית המועצות]] תחת שלטון [[סטלין]], די היה בעמדות כאלה כדי להפוך אפילו מדענים ידועים וחשובים כמו אופנהיימר לחשודים בנטיות קומוניסטיות.
 
בשנת [[1953]], קיבל אופנהיימר מסמך שנשלח על ידי יו"ר נציגות האנרגיה האטומית בארצות הברית [[לואיס סטראוס]], ובו נטען שאופנהיימר מהווה סיכון ביטחוני. המסמך כלל 34 האשמות, שהתייחסו ברובן לעברו הקומוניסטי לכאורה. במסגרת המסמך נטען, בין היתר, כי משנת 1949, החל אופנהיימר להתנגד לפיתוח פצצת המימן, שהייתה לדעת הממשל האמריקאי האמצעי שיכריע במאבק בין המערב לבין מדינות המזרח הקומוניסטיות (שכונו "ציר הרשע").{{הערה|שם=הערה מספר 20171129065900:0|[[דליה קרפל]], [https://www.haaretz.co.il/1.1875545 רוברט אופנהיימר - אני המוות, משמיד העולמות], באתר הארץ, 28 בנובמבר 2012}}{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 9}}
{{בקרת זהויות}}
 
{{מיון רגיל: אופנהיימר, רוברט}}
[[קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-20]]
[[קטגוריה:פיזיקאים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]