אסתר עופרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למצעד הפזמונים הבריטי |
|||
שורה 45:
עופרים, שכונתה "הזמיר מחיפה" בעיתונות הגרמנית, נבחרה לזמרת השנה בגרמניה בשנת [[1966]] וזכתה בשני תקליטי זהב עבור אלבומיה "That's Our Song" ו"Sing Hallelujah"{{הערה|{{מעריב|א. דויטשקרון|שני תקליטי זהב לזוג "המקסים את הציבור הגרמני"|1966/08/12|00201}}}} וב[[פריז]] זכתה בפרס התקליטים היוקרתי Grand Prix International du Disques Academy Charles Cross על אלבום הסולו הצרפתי{{הערה|1=[http://esther-ofarim.de/o4big.htm]}} שלה. בשנת [[1967]] עברו בני הזוג ממינכן ל[[לונדון]]. שם הכירו את [[עדי סמל]], ישראלי, שהפך למנהלם האמנותי. באותה שנה הקליטה [[אלבום סולו]] של שירי ילדים מכל העולם בשם "Esther im Kinderland" ("אסתר בארץ הילדים"), בהם שירי [[ליד]]ר קלאסיים (השיר האמנותי) של [[גתה]], [[היינריך היינה|היינה]] ואחרים. הצד השני של התקליט הוקדש כולו לשירי ערש, בהם "שכב בני" של [[עמנואל הרוסי]] ושיר הערש של [[ברהמס]].
העופרים הופיעו בשנת [[1968]] בתוכנית טלוויזיה באנגליה עם השיר "סינדרלה רוקפלה" וזכו להצלחה מסחררת. השיר הגיע למקום הראשון
עופרים תמיד שרה גם שירים שאהבה, הן כסולנית והן יחד עם בן זוגה, אך לא רצתה להמשיך ולהתפשר על שירים שהיא שרה. אבי משך לסגנון ה[[דיסקו]], שהיה מאוד פופולרי באותה תקופה ולחומר [[הומור]]יסטי כגון "סינדרלה רוקפלה" ואילו אסתר הסתייגה מכך. במרץ [[1969]] ערכו השניים קונצרט משותף אחרון בקלן. לאחר מכן נפרדו השניים - אסתר נסעה לצילומים בארצות הברית ואבי עבר ללונדון, פנה לאמרגנות וניסה כוחו בהקלטת אלבום משלו.
|