שעורה תרבותית – הבדלי גרסאות

'''שעורה תרבותית''' (שם מדעי: ''Hordeum vulgare''), המכונה בקיצור '''שעורה''', היא מין תרבותי בסוג [[שעורה (סוג)|שעורה]] שבמשפחת ה[[דגניים]]. השעורה היא צמח עשבוני חד שנתי או רב שנתי ויש לה ציצית שורשים. התפרחת של השעורה היא שיבולת והפרי הוא גרגר{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.

בהשוואה לחיטה ערכם הכלכלי של גרגרי השעורה נמוך בהרבה{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}. בהתאם לכך, קמח שעורה כונה "לחם עוני", מזונם של עניים, ושל בהמות הבית. השעורה משמשת גם כ[[חומר גלם]] לייצור [[בירה]].

השעורה יכולה לצמוח גם באזורי [[בצורת]], דלים ב[[גשם]], שה[[חיטה]] אינה יכולה לצמוח בהם. היא נפוצה מאוד מן הקוטב הצפוני ועד לאזורים הטרופיים שבדרום{{הערה|שם=גןרחלגן רחל| ליבנה, מ', (1996). גן רחל – מדריך לצמחי המקרא וארץ ישראל. דפוס "תרבות מולכו" בע"מ.}}. בהתאם לכך השעורה נחשבת גידול המזון החמישי בחשיבותו בעולם{{הערה|[http://www.moag.gov.il/NR/rdonlyres/68B22988-0249-4D10-92FF-8E5C25D73396/0/665batatot.pdf יעל קחל, יצוא בטטות מישראל]}}.

ישנם כ- 30 מינים של שעורה, שישה מהם גדלים בר בישראל{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.

לגרגר השעורה יש ערך תזונתי גבוה{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.

בישראל השעורה מוכרת בעיקר כ[[גריסים]] וכגריסי פנינה (מקולף), כמו כן ניתן למצוא לחמים שמכילים קמח שעורים כתוספת. תכולת ה[[גלוטן]] בשעורה נמוכה מאוד ולכן הבצק המופק מקמח שעורים קשה ולא גמיש ולכן לא מקובל בתעשיית הלחמים. בהתאם לכך השעורה מגודלת בעיקר למספוא{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.

השעורה משמשת לייצור של [[לתת]] למשקאות חריפים כמו בירה ותחליפים לקפה{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.

השעורה נזרעת בעיקר באזורים שחונים ובאדמות דלות שבהם לא ניתן לגדל חיטה. זאת משום שכמות הגשם הדרושה להצלחת הגידול היא מזערית - כ 22-250 מ"מ לעונה והיא הדגן החורפי העמיד ביותר למליחות הקרקע. על כן היא מחליפה את החיטה גם במקומות שבהם חלה המלחה הדרגתית של שדות השלחין. נוסף על יתרונות אלו, במקרים של הפסקה גדולה בין הגשמים נבטי השעורה מצטיינים ביכולת שלהם להתאושש גם אחרי התייבשותם{{הערה|שם=גןרחלגן רחל}}.