ישראלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ הוספת קישור להמאה ה-19
שורה 133:
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מדיניות לשונית בישראל]], [[ספרות ישראלית]]}}
 
בישראל מדוברות כ-33 שפות,{{הערה|1=[http://www.ethnologue.com/country/IL מקור מהאתר "אתנולוג"]}} מביניהן ה[[עברית]] היא שפה רשמית ול[[ערבית]] מעמד מיוחד. הניב ה[[עברית ישראלית|ישראלי]] של השפה העברית, שצמח בעקבות [[תחיית השפה העברית]] באירופה בסוף [[המאה ה-19]], הוא למעשה השפה המדוברת בקרב רוב הישראלים. שפה זו נבנתה על יסודות העברית העתיקה, שאבה מאפיינים משפות אירופאיות כגון [[יידיש]] והביאה להתפתחות [[ספרות עברית#תקופת התחייה|ספרות הפרוזה העברית]], שעד לאותה עת הייתה ברובה ספרות בעלת זיקה דתית. בימים שלאחר הקמת המדינה החלה השפה העברית לקבל צורה גמישה יותר, והיא שואבת מילים וצורות התבטאות מ[[אנגלית]], [[רוסית]] וערבית - המדוברות באופן נרחב בקרב ישראלים - כ[[סלנג]]. כך ברחוב הישראלי השתרשו ביטויים כגון "טוב [[יאללה ביי]]", המשלבים בתוכם מספר שפות. גם הספרות העברית הושפעה מתהליך זה, אשר ספג ביקורת על יצירת "שפה רזה".{{הערה|1=הסופרים [[בלפור חקק]] ו[[שושנה ויג]] מוחים על [http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-739.htm "חזון העברית הרזה"]}}
 
עוד לפני קום המדינה היה לשפה העברית חלק חשוב במדיניות [[כור היתוך|כור ההיתוך]] בישראל. עד שנות השמונים נעשה ניסיון לייצר זהות לשונית אחידה בישראל, בעיקר בקרב היהודים, על מנת לאחד אותם מהגלויות השונות. ניסיון זה אף קיבל את השם [[עברות]] וזכה להצלחה חלקית, אך כחלק מכור ההיתוך גם הוא ספג ביקורות רבות והופסק בהדרגה. החברה הישראלית [[פלורליזם|פלורליסטית]] יותר כלפי שפות שונות, ומתוקף כך יכלו העולים בשנות השמונים והתשעים לשמר את שפתם לצד לימוד העברית. בהתאם לשינוי המדיניות ויישום הפלורליזם, הוכרה גם השפה הערבית כשפה רשמית, שכן דוברים אותה כ-20% מאוכלוסיית הישראלים. אמנם רוב דובריה הם ערביי ישראל, אך רוב הישראלים סבורים כי חשוב ללמד אותה במוסדות החינוכיים.{{הערה|{{ישראל היום|זאב קליין|שפה חיה|17}}}}