עליית הנאצים לשלטון – הבדלי גרסאות

בתחילת [[1920]], אחרי שעזב את שירותו הצבאי והתפנה לעיסוק מלא בקידום המפלגה, דחק היטלר במפלגה לקיים עצרת המונים, ביודעו שזו תהיה פרובוקציה בעיני הקומוניסטים. העצרת הסתיימה בהצלחה גדולה, שהביאה לחיזוק מעמדו במפלגה. במקביל, הגה היטלר את רעיון השימוש בסמל [[צלב קרס|צלב הקרס]] בדגל המפלגה ושינה את שם המפלגה למפלגת העבודה הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei) שנודעה מכאן בקיצור בשם [[המפלגה הנאצית]]. בכנס של המפלגה, שנערך ב-[[29 ביולי]] 1921, הוכרז היטלר ל[[פיהרר]] של המפלגה הנאצית, תואר שיישא עמו לאורך כל הדרך.

 

 

בעקבות כישלון ההשתלטות על השלטון נאסר היטלר יחד עם מנהיגי המרד. היטלר נשפט בעוון של בגידה ונדון לחמש שנות מאסר, אולם הייתה לו האפשרות לשחרור מוקדם עם התנהגות טובה. בפועל, היטלר היה כלוא במצודת לנסדברג במשך 9 חודשים. כישלון הפוטש הרים את מעמדו כדמות פוליטית והמשפט מהווה סימן דרך משמעותי בקריירה הפוליטית של היטלר. תנאי המאסר היו תנאים קלים, הוא זכה לחדר משלו ולעוזר אישי שהיה אסיר בעצמו. במהלך תקופתו בשבי כתב את ספרו "[[מיין קמפף]]" - "מאבקי", שלימים הפך ל"אני מאמין" של הנאצים והיווה בסיס לדרכם ולאידאולוגיה שלהם. בספרו "[[מיין קאמף]]" ה[[אנטישמיות]] מהווה עמוד תווך, ובסיס ל"פילוסופיה" הפוליטית ולמשנתו של היטלר. לדבריו, "היהודים שואפים לשלוט בתבל כולה. פיזית, היהודים מהווים סכנה לטהרת [[הגזע הארי]], שכן, היהודים הינם בני גזע שמי, וזאת בניגוד לגזע הארי הטהור, גזע האדונים." בינתיים ירדה מפלגתו למחתרת. היטלר החליט לנסות ולתפוס את השלטון בדרך דמוקרטית.