ליודביט גאי – הבדלי גרסאות

ליודביט גאי נולד בשנת 1809 תחת השם לודוויג גאי ביישוב קראפינה, בחבל [[זגוריה]]. יישוב זה נמצא אז במחוז [[ואראז'דין]] שב[[ממלכת קרואטיה]], שהייתה בת חסות של הונגריה וחלק מ[[האימפריה האוסטרית]]. אביו של גאי, יוהאן (איוואן) גאי, היה [[מהגר]] גרמני h,fiמיתכן מ[[סלובקיה]] (אז חלק מממלכת הונגריה), [[רוקח]] במקצועו, ואמו, יוליאנה לבית שמידט, הייתה אישה משכילה, גם כן בת למשפחה גרמנית שהגיעה לקרואטיה בשנות ה-1770. מצד האב, משפחת גאי הייתה משפחה גרמנית ששורשיה ב[[הוגנוטים]] מ[[בורגון|בורגונדיה]] שהתיישבו ב-{{[[המאה ה-17|מאה ה-17}}]] ביישוב בטיזובצה, בשטחי סלובקיה של ימינו. בניה היו ב{{[[המאה ה-18|מאה ה-18}}]] [[צמית|צמיתים]] של המשפחות מאריאשי ממרקושפאלווה ובטיזפאלווה. מכיוון שבסביבה חיו מספר רב של גרמנים [[ציפסרים]] המשפחה נטמעה בתוכם והייתה לגרמנית לכל דבר. אביו של ליודביט היה בן לענף של המשפחה שהתיישב בכפר הסלובקי מרקושובצה.

את בית הספר היסודי ואת השנה הראשונה של התיכון סיים גאי בקראפינה. אחר כך למד ב[[גימנסיית קרלובץ|גימנסיה הגרמנית]] בקרלובץ (קרלשטאט), אחר כך ב-[[1826]] למד פילוסופיה בוב[[וינה|ווינה]] ואחר כך ב[[אוניברסיטת גראץ]] ובשנים [[1829]]-[[1832]] למד [[משפטים]] באוניברסיטתב[[אוניברסיטת פשט]. בשובו לקראטיה, עבד כמשפטן ב[[זאגרב]]. כעבור שנתיים סיים דוקטורט בפילוסופיה ב[[אוניבאסיטתאוניברסיטת לייפציג]] ומאז נודע בסביבתו כ"ד"ר ליודביט גאי". זמן קצר אחרי שיזר לזאגרב הצטרף לחבורה של צעירים, ביניהם הרוזן יאנקו דרשקוביץ', שתכננו צעדים אל הפיכתה של קרואטיה לארץ מתקדמת לפי דגם מערב אירופי. {{הערה|Visit Zagorje}}

מנעוריו הצטיין גאי בכישורים לשפות ונמשך לתחום הבלשנות. עוד בשנת [[1826]] חיבר גאי ספר על תולדות עיירתו בשפה ה[[לטינית]]: Brevis descriptio loci Krapinae ואחר כך תרגם אותו בגרמנית תחת הכותרת "«Die Schlösser bei Krapina» (הטירות בקראפינה).

בשנת [[1830]] חיבר ופרסם גאי בעיר [[בודה (הונגריה)|בודה]] ספר דקדוק של השפה הקרואטית בשם "Kratka osnova hrvatsko-slavenskoga pravopisanja-" ("קיצור יסודות הכתיב הקרואטי-סלאבוני"), שבו הציע לראשונה [[כתיב]] קרואטית אחידה. לפניו עסקו בנושא איגניאט ג'ורג'ביץ' ופאבאו ריטר ויטזוביץ' (1713-1652). הספר של גאי הודפס במהדורה דו-לשונית, קרואטית וגרמנית.

ב-[[1834]] הקים גאי ב[[זאגרב]] בית דפוס בכתב "גאייביצה", שבו הוציא לאור ספרים רבים מן הספרות הקלאסית בקרואטית. הוא ועמיתים אחרים בתנועת התחייה הקרואטית (1863-1813) {{הערה|שם=שתיים|Castellan et al עמ' 152}} כתבו ופרסמו, בין היתר, שירים מקוריים "מעוררים" הידועים כ-budnice (בודנציה) ו- davorije (דאבוריה) שהפכו למעין "שירי עם" פטריוטיים מלהיבים ברוח הרומנטיזם והלאומיות .{{הערה|Castellan et al עמ' 154}}

ספר האורטוגפריה של גאי עורר הדים רבים בכל רחבי קרואטיה. בשנת [[1834]] הצליח גאי , להבדיל מג'ורו מתיה 15 שנה לפניו, להשיג את אישור הקיסר ההבסבורגי [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרנץ הראשון]] להוציא לאור עיתון יומי בקרואטית. העיתון, "Novine Horvatske" (חדשות קרואטיות), יצא לאור לראשונה ב-[[6 בינואר]] [[1835]] והחל מ-[[10 בינואר]] [[1835]] התלווה לו גם מוסף לספרות, "Danicza horvatzka, slavonzka y dalmatinzka" (כוכב היום הקרואטי, הסלבוני והדלמטי). בעוד שעד סוף אותה השנה ה -Novine Horvatske -פורסם בניב הקייקאבי, המוסף "דאניצה" פורסם בשני ניבים - שטוקאבי וקייקאבי במקביל.

בהמשך השתכנע גאי שלניב הקייקאבי אין מסורת ספרותית מספקת וגם אינו מובן מספיק לחלקים נרחבים של העמים הקרואטי והסרבי. לכן כעבור שנתיים, בתחילת שנת 1836 כששינה את שמות עיתוניו ל-"Ilirske narodne novine" (חדשות העם האילירי") ו -"Danica ilirska"

("כוכב הבוקר האילירי") התחיל להשתמש בניב השטוקאבי בלבד, שבו נכתבה ספרות ענפה בחוף הדלמטי, בעיקר בדוברובניק, ושהוא מובן לא רק לקרואטים, אלא גם לסרבים, לתושבי [[קרניולה|קרניולה העליונה]], שטיריה התחתונה (שטיריה הסלובנית) וקרנטניה או [[קרינתיה|קרינתיה הסלובנית]] שבסלובניה של ימינו. {{הערה|שם=אחת|Jan Los 1892}}

גאי קרא ולשפה הדרום-סלאבית הספרותית אותה קידם "אילירית" על סמך ההנחה המקובלת באותה תקופה בקרב ההיסטוריונים המקומיים כי ה[[אילירים]] היו סלאבים והיו אבותיהם הישירים של הסלאבים הדרומיים של ימינו. השם עתיר היוקרה ההיסטורית "אילירי", שכבר היה בשימוש רשמי בעת הכיבוש של [[נפוליאון בונפרטה|נפוליאון]] באזור ("[[הפרובינקיות האיליריות]]") (1813-1809) נועד גם לאחד תחתיו את כל הניבים והשפות הדרום-סלאביות, מבלי לפגוע בגאוות דובריהם.{{הערה|שם=אחת}} . גאי הקים מועדון "אילירי" ראשון עוד בימי לימודיו באוניברסיטת גראץ.{{הערה|[https://www.ohio.edu/chastain/dh/gaj.htm Brian Smith on the site of James Chastain, Encyclopedia of 1848 Revolutions, Ohio University,2004]}}

האיליריזם מיסודו של גאי ואחרים הייתה תנועה פוליטית-תרבותית קרואטית שהתפתחה בשנים 1843-1830 במקביל לתחייה הלאומית הקרואטית וביקשה בהתחלה ליצור איחוד בין הקרואטים לסלאבים דרומיים האחרים שחיו בתחום האימפריה ההבסבורגית, דהינודהיינו בבוסניה ובחלק מסרביה. האיליריזם בישר במידה מסוימת את הרעיון ה"יוגוסלבי" של איחוד העמים הסלאבים הדרומיים.

בסופו של דבר [[התנועה האילירית]] שמה דגש בראש ובראשונה על איחוד השפה הקרואטית מול ניסיונותיה של הונגריה לכפות את שפתה ותרבותה על הקרואטים. {{הערה|שם=שתיים}}

בשנת [[1840]] ערך גאי ביקור ב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]], ב[[סנקט פטרבורג]] וב[[מוסקבה]] וזכה לקבלת פנים אוהדת על ידי הרוזנים [[אובארוב]] ו[[בנקנדורף]] ועל ידי חבר האקדמיה, מ.פ. פוגודין. ידיעה זו גרמה בקרב החוגים המנהיגים של אוסטריה והונגריה פקפוקים לגבי נאמנותו הפוליטית של גאי כלפי השלטונות. כדי להרגיעם הכריז גאי בשנת [[1841]] באופן רשמי: "נצור, אלהים, את חוקת הונגריה, את [[ממלכת קרואטיה]] ואת האומה האילירית!" .

עם זאת, ב-[[1843]] כשאסרו זמנית השלטונות את השימוש במושגים "איליריזם", "אילירי" ו"איליריה", קיצר גאי את שם העיתון שלו ל-"Narodne novine" ("חדשות העם") ושינה את שם מוסף התרבות שלו בחזרה ל-"Danica Hrvatska, Slavonska i Dalmatinska", הפעם בכתיב חדש. אמנם בשנת 1845 אישרו שוב השלטונות ההבסבורגים את המונח "אילירי" אך במובן אפוליטיא-פוליטי ותרבותי בלבד.{{הערה|Castellan et al עמ' 155}}

בנוסף לעבודתו הבלשנית, היה גאי גם משורר. שירו הידוע ביותר הוא השיר הפטריוטי "Još Hrvatska ni propala/dok vi živimo" (קרואטיה עוד לא נפלה, כל עוד אנחנו חיים), "שיר מעורר" מסוג "בודניצה" שנכתב על ידו ב-[[1833]] והפך ל[[המנון]] של התנועה הלאומית ה"אילירית". השיר, שקיבל השראה מה[[המנון פולין|המנון הפולני]] ("מארש דומברובסקי") הושר לראשונה בפומבי בתיאטרון של זגרב ב-[[4 בפברואר]] [[1835]], על לחן מאת פרדו ליוואדיץ'.

בשנת [[1848]], שנת [[אביב העמים]] שבה הונגריה טולטלה על ידי מאבקם של ההונגרים לזכויות לאומיות וחברתיות, תמך גאי בהתלהבות בתנועה הלאומית הקרואטית שביקשה להשיג את עצמאותה של ממלכת קרואטיה מממלכת הונגריה ושהתעמתה עם המהפכנים ההונגרים.

ב-[[25 במרץ]] [[1848]] הוא נאם בפני ההמונים במרכז זאגרב ודרש במפורש עצמאות מהונגריה. הוא ציפה שדרישה זו תמצא אוזן קשבת בחצר בווינה. בהמשך הוא עמד בראש משלחת בת 400 נציגים קרואטים שהגיעו לווינה כדי למסור לקיסר 24 דרישות של האומה הקרואטית. הוא הציע את מועמדותו של הברון קולונל [[יוסיפ יילצ'יץ']] לתפקיד הפנוי של באן קרואטיה. (יל'ציץ' התמנה ממילא לפני יומיים על ידי הקיסר בתפקיד זה, אך הידיעה על כך עדיין לא הגיעה לקרואטיה) .{{הערה|Alice Freifeld Nationalism and the Crowd in the liberal Hungary 1848-1914

יחד עם וראניצ'ן ועם קוקולייביץ'-סקצינסקי, נבחר גאי בטריומווירט שניהל זמנית את קרואטיה והיה אחר כך חבר במועצה המיעצת של הבאן שקמה במאי 1848.{{הערה|שם=אחת}}. הוא היה אחראי על נושאים של מדיניות. להבדיל מהבאן ילצ'יץ', גאי סבר שלסרביה תהיה תפקיד מרכזי באיחוד הדרום-סלאבים. .ב- [[7 ביוני]] [[1848]] התפטר ועזב את החיים הפוליטיים עקב שערורייה שפרצה אחרי שהורה לעצור את נסיך סרביה, [[מילוש אוברנוביץ']] והואשם על ידי הנסיך בנסיון לסחוט ממנו שוחד.{{הערה|B.Smith}}

בשנת 1867 הוא ביקר בשנית הרוסיהברוסיה.