עבדות מין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ללשון נקייה |
הנדב הנכון (שיחה | תרומות) מאין תקציר עריכה |
||
שורה 135:
[[קובץ:Manilajf0388 32.JPG|ממוזער|מצבה לזכרן של "נשות הניחומים"]]
{{ערך מורחב|נשות ניחומים}}
"[[נשות ניחומים]]"
====במהלך מלחמת קוריאה====
במהלך מלחמת קוריאה הצבא הדרום קוריאני הקים "יחידת נוחות מיוחדת" הדומה ליחידות הנוחות אשר שירתו את הצבא היפני במהלך מלחמת העולם השנייה. הצבא הדרום קוריאני חטף נשים צפון קוריאניות ושעבד אותן לעבדות מין. מערכת "הנוחות" הדרום קוריאנית כללה 7 "יחידות נוחות מיוחדות" שונות. בנוסף, התקיימו יחידות נוחות אשר נוידו בין מחנות צבאיים. כמו כן, בתי בושת פרטיים נשכרו על ידי הצבא הדרום קוריאני. למרות שעדיין לא ברור כיצד גויסו נשות נוחות אלה ואין עדיין מידע מספק, ידוע כי חלק מהנשים נחטפו מצפון קוריאה{{הערה|שם=wiki|https://en.wikipedia.org/wiki/Sexual_slavery}}.
===אסיה כיום===
סחר בנשים וילדים למטרות מין
· עלייה במספר הילדות מאזורי עוני כפריים ועירוניים.
· עלייה בסחר בנשים ובילדות מקבוצות מיעוט אתני, שחוות ניצול לעיתים קרובות בקהילות שלהן או נחטפות בקונפליקטים מזוינים ומלחמות אזרחים.
שורה 159:
[[קובץ:3.2519 Nepalese-mother1.jpg|ממוזער|אם נפאלית שנסעה למומבאי בתקווה למצוא את הבת שלה שעובדת בבית בושת]]
הודו מזוהה כאחת מהארצות באסיה הסובלת מבעיה קשה ביותר בהיקף ובחומרת סחר בבני אדם למטרות מין בכפייה. בהודו מסחר למטרות ניצול מיני הגיע לרמות מדאיגות. קיימת כמות ניכרת של בני אדם בסחר פנימי ממדינה אחת לאחרת, או בתוך מדינות, אך הודו התפתחה כספק בין לאומי של נשים וילדים למדינות המפרץ ולדרום מזרח אסיה, למדינות יעד לנשים וילדות הנסחרות למטרות מין מנפאל ומבנגלדש. סחר בעבדות מין מצטייר כעסק רווחי ובעל סיכון נמוך אשר מסתמך על אוכלוסייה חלשה במיוחד. רוב בני האדם הנסחרים הם נשים צעירות או ילדים שכפו עליהם עבדות מינית, כתוצאה מעוני מחפיר, לעיתים קרובות עוד לפני שהיו בני 18. המסחר בשנות ה-2000 בהודו מתאפיין בדרישה עולה לילדים צעירים ולבתולות עקב פחד ממחלות כמו איידס, בהופעת מקורות ויעדים חדשים למסחר, ובעלייה כללית בתחכום רשתות המסחר, אשר רובן נשלטות בידי ארגוני פשע או פלגי מורדים.
הצורה הנפוצה ביותר של עבדות מין מערבת נשים צעירות וילדות משכבות סוציו אקונומיות חלשות, מקופחות ושוליות, אשר "גויסו" על ידי מתווכים, נמכרו לסרסורים או בעלי בתי בושת, ונכפתה עליהן זנות. המתווכים עשויים להיות חברי קהילה המוכרים לקורבנות ולמשפחותיהם, אשר מעמידים פנים בעזרה למשפחות הקורבנות. הסוכנים מחפשים את עזרתו של אדם מקומי כדי להתקרב למשפחות והקורבנות. כמו כן אינדיבידואלים מוכנים לחטוף קורבנות פוטנציאליים. צורה נוספת של ניצול מיני
אסטרטגיות הגיוס כוללות- הבטחות שווא לתעסוקה, שכנוע משפחות לחלק את נטל חובן עם ילדיהן על מנת לשלם את החוב, חטיפה, נישואים מאורגנים של נשים צעירות וילדות ל"נישואים" בהם החתן משלם נדוניה להורים מוכי העוני. במקרים של נישואים, שיטה המקשה לאכוף את הסחר בבני אדם, נשים משועבדות לזנות באופן ישיר בידי בעליהן, ננטשות או מגורשות ולאחר מכן נמכרות למתווך שמוכר אותן בשנית לבית בושת.
ברוב המקרים נפילת קורבן למסחר נגרמת כתוצאה משילוב מספר גורמי סיכון. להלן רשימה חלקית של גורמי הסיכון: גורמים אקונומיים כמו עוני, נשים יחידות או ללא ילדים, משפחות שלא מסוגלות לספק צרכים בסיסיים כמו אוכל. ילדי רחוב, משפחות מאזורי עוני, חוסר תעסוקה. כמו כן הגירה של משפחה למקום חדש הופכת אותה לפגיעה יותר למסחר. גורמים נוספים התורמים למסחר הם צמיחה של תיירות מין באזורים חדשים, עמידות תרבותית לאלימות בבית וחוסר כבוד לזכויות אדם, אשר דוחפים קורבנות למצבי ניצול ללא מקורות עזרה.
לדוגמה, במומבאי מייצרים רווח העומד על לפחות 400 מיליון דולר לשנה מהערך של 100,000 נשים או ילדות שמשרתות כ-6 לקוחות ביום. קטינים (גילאי 10–14) נסחרים עבור עבדות מין ולעיתים אף נכלאים בכלובים. כמו כן הקשר העברייני למסחר
===תיירות המין בקמבודיה ותאילנד בשנות ה-2000===
|