עבדות מין – הבדלי גרסאות

"[[נשות ניחומים]]" הינוהוא מונח המתייחס לנשים מארצות כבושות, אשר שועבדו לשרת כשפחות מין במחנות הצבא היפני במהלך מלחמת העולם השנייה. זוהי למעשה [[לשון נקייה]] לעבדות מין בחסות הצבא היפני. "נשות הניחומים" שועבדו לקיים יחסי מין עם חיילי הצבא היפני, מוערך כי היו 2000 מרכזים שבהם היו כ-200,000 נשים שנכלאו ושימשו כשפחות מין. רוב הנשים "גויסו" מקוריאה, סין ושטחים כבושים ממזרח אסיה. לעיתים קרובות נשים אלו נחטפו לשם עבדות המין, לפעמים נקנו ממשפחות מוכות עוני (לאחר שהצבא היפני לקח מהם לבוש ואוכל), נמכרו בתור פירעון חוב, או הונו בכך שהובטחה להם עבודה טובה בתור אחיות, מלצריות וכדומה. ב"תחנות הניחומים" מסופר על מקרים קשים בהם כל אישה נאנסה בממוצע כ-10 פעמים ביום, נשים רבות נאנסו עד מוות, או נהרגו בעינויים שונים{{הערה|שם=“38”| Argibay, C. M. (2003). Sexual slavery and the comfort women of World War II. Berkeley J. Int'l l., 21, 375.}}.

סחר בנשים וילדים למטרות מין הינוהוא הפרה בוטה של זכויות אדם, ומתואר כצורת עבדות מודרנית. עובדה זאת לא מונעת סחר בכ- 800,000 ילדים ונשים בכל שנה במעברי גבולות בין לאומיים. 80% מתוך סחר זה מסתיים בעבודות מין בכפייה. הערכה זו אינה כוללת את הסחר המתקיים בתוך המדינות של הנסחרים או ילדים הנחשבים כנעדרים. האו"ם העריך שסחר בנשים וילדים למטרות עבודות מין בכפייה מסתכם ביותר מ-30 מיליון קורבנות. אסיה נחשבת אחד מהאזורים הפגיעים ביותר לסחר בבני אדם מפאת כמות האוכלוסייה העצומה, עיור אשר הולך וגובר ועוני מתמיד בחלקים מהיבשת. מספר בני האדם הנסחרים בכל שנה כולל הערכות החל מרבבות ועד למיליונים. וריאציות שונות כאלה של מידע נובעות מהטבע החשאי של סחר בבני אדם, ובשל קושי באיסוף נתונים ובמידע על הנושא. ארצות מקור מהן נשים רבות נסחרו בשנת 2002 כללו את בורמה, תאילנד, וייטנאם, רוסיה, אוזבקיסטן, נפאל, לאוס, סין והפיליפינים. ארצות היעד לנשים אלו כללו את תאילנד, סין, קמבודיה, הודו, רוסיה, שווייץ וארצות הברית. ארצות בהן נשים נסחרות בתוך המדינות למען תעשיית המין הארצית-מקומית- סין, רוסיה, הודו, תאילנד, קמבודיה ובורמה. ב-2003 נרשמה מגמת עלייה במסחר לעבדות מין. אסיה היא מוקד עיקרי לתיירות מין, לזנות ו"לכלות" שמזמינים מראש. מגמות ודפוסים כלליים:

הצורה הנפוצה ביותר של עבדות מין מערבת נשים צעירות וילדות משכבות סוציו אקונומיות חלשות, מקופחות ושוליות, אשר "גויסו" על ידי מתווכים, נמכרו לסרסורים או בעלי בתי בושת, ונכפתה עליהן זנות. המתווכים עשויים להיות חברי קהילה המוכרים לקורבנות ולמשפחותיהם, אשר מעמידים פנים בעזרה למשפחות הקורבנות. הסוכנים מחפשים את עזרתו של אדם מקומי כדי להתקרב למשפחות והקורבנות. כמו כן אינדיבידואלים מוכנים לחטוף קורבנות פוטנציאליים. צורה נוספת של ניצול מיני הינההיא תיירות מין, אשר כוללת ניצול מיני של בנים ובנות צעירים בידי תיירים בינלאומיים והודיים. ילדי רחוב פגיעים במיוחד לסוג זה של ניצול מיני.

לדוגמה, במומבאי מייצרים רווח העומד על לפחות 400 מיליון דולר לשנה מהערך של 100,000 נשים או ילדות שמשרתות כ-6 לקוחות ביום. קטינים (גילאי 10–14) נסחרים עבור עבדות מין ולעיתים אף נכלאים בכלובים. כמו כן הקשר העברייני למסחר הינו גלוי. קאמאטיפורה במומבאי היא אחד מבתי הבושת הגדולים באזור בו 20,000 נשים וילדות העובדות בזנות{{הערה|שם=“40”| Joffres, C., Mills, E., Joffres, M., Khanna, T., Walia, H., & Grund, D. (2008). Sexual slavery without borders: trafficking for commercial sexual exploitation in India. International Journal for Equity in Health, 7(1), 22.}}.