צבי גרץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים שחיו במאה ה-19 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון) |
מ ←ביוגרפיה: ויקיזציה |
||
שורה 8:
עקב כך פנה במכתב לרב [[שמשון רפאל הירש]], אז רבה של העיר [[אולדנבורג]], שהרשימו מאוד בחוברת "אגרות צפון" שכתב. הרב הירש הסכים לקבלו בביתו כתלמיד ועוזר ספרותי. גרץ שהה בביתו של הירש ממאי [[1837]] ועד יולי [[1840]]. הרב הירש היה ממתנגדי תנועת ההשכלה והרפורמה ובין אלו שהשפיעו על תנועת [[אגודת ישראל]]. לאחר מכן קיבל משרה כמורה פרטי אצל משפחה ב[[אוסטרובו]], על מנת לאסוף כסף ללימודים אקדמיים.
באוקטובר [[1842]] החל את לימודיו, לאחר שקיבל אישור מיוחד (כיוון שלא סיים לימודים ב[[גימנסיה]], כנדרש) ב[[אוניברסיטת ברסלאו]]. באוניברסיטה למד [[היסטוריה]], [[פילוסופיה]], [[מזרחנות|מדעי המזרח]] ו[[פיזיקה]]. בתקופת לימודיו התפרסם במאמריו כנגד [[התנועה הרפורמית]] וכמה מבכירי הוגיה, כמו [[אברהם גייגר]] ו[[שמואל הולדהיים]]. גרץ התוודה כי הוא חש "שנאה אישית" כלפי גייגר; מפעלו ההיסטורי היה בעיקר מענה לפרשנות של הלה לתולדות ישראל.{{הערה|Jay M. Harris, '''How Do We Know This? : Midrash and the Fragmentation of Modern Judaism''', State University of New York Press, 2012. עמ' 176.}} הרפורמים מצדם ראו בו דו-פרצופי: {{ציטוטון|גרץ עוטה טלית בתפילה בעוד שבקולמוסו תקף ללא רחם את האמונה באלוהיות התנ"ך, והוא עוד מעז לקרוא להולדהיים צבוע ועוכר ישראל. [[כל הפוסל במומו פוסל]].}}{{הערה|Reformed Judaism and Its Pioneers, [https://archive.org/stream/reformedjudaismi00schrrich#page/182/mode/1up עמ' 182, למטה].}} באפריל [[1845]] סיים את ה[[דוקטור]] בפילוסופיה ב[[אוניברסיטת פרידריך שילר|אוניברסיטת יינה]]. את עבודת הדוקטורט, שהתפרסמה ב-1846, בנושא "[[גנוסיס]] והיהדות", כתב ב[[לטינית]].
בשנים [[1849]]–[[1852]] ניהל מספר בתי ספר יהודיים, ביניהם ב[[מיקולוב]] ובברסלאו. במשך סמסטר אחד (1852/3) הרצה בברלין על היסטוריה יהודית ולבסוף זכה במשרת מרצה ל[[היסטוריה]] יהודית ב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו]] ביולי [[1853]]. הוא היה אחד הדוברים הידועים של "[[יהדות קונסרבטיבית|האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]]" בראשות הרב [[זכריה פרנקל]], והסתכסך בשל כך עם הרבנים האורתודוקסים בהנהגת [[רש"ר הירש]] ו[[עזריאל הילדסהיימר]]. האחרון התגאה בכך ש"איש לא לחם בגרץ הכופר יותר ממני" וכתב על תלמידי ברסלאו: {{ציטוטון|עוללים המובלים לשחיטה... הנעשים לצבועים, [[ישועים]] וכופרים ממש כמוהו.}}{{הערה|David Ellenson, '''Rabbi Esriel Hildesheimer and the Creation of a Modern Jewish Orthodoxy''', University of Alabama Press. עמ' 40-41}} במקביל, עסק בפירוש ה[[תורה]].
| |||