ויליאם ג'נינגס ברייאן – הבדלי גרסאות

'''ויליאם ג'נינגס בריאן''' (ב[[אנגלית]]: '''William Jennings Bryan''';{{כ}} [[19 במרץ]] [[1860]] - [[26 ביולי]] [[1925]]) היה [[פוליטיקאי]] [[ארצות הברית|אמריקאי]]. הוא היה מנהיג האגף הליברלי של [[המפלגה הדמוקרטית]], והתמודד מטעמה במירוץ לנשיאות [[ארצות הברית]] שלוש פעמים (ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1896|1896]], [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1900|1900]] ו-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1908|1908]]). הוא ייצג את מדינת [[נברסקה]] ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס של ארצות הברית]] ושירת בתפקיד [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]] תחת הנשיא [[וודרו וילסון]] בשנים 1913–1916.

 

 

בבחירות הצמודות של [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1896|1896]] ו-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1900|1900]] הוא נוצח בידי [[ויליאם מקינלי]], אולם שמר על שליטה במפלגה הדמוקרטית. כשהוא נואם מעל 500 נאומים ב-1896, ברייאן ביסס את המנהג של מועמדים לנשיאות לנאום ברחבי המדינה, בתקופה שבה מועמדים אחרים נשארו בביתם. בשלוש התמודדויותיו לנשיאות, הוא קידם את מדיניות הכסף החופשי ב-1896, התנגדות ל[[אימפריאליזם]] ב-1900 וחיסול מונופולים ב-1908, כשהוא קורא לדמוקרטים להילחם נגד התאגידים והבנקים ולאמץ את ה[[רפובליקניזם]]. הנשיא וילסון מינה אותו להיות מזכיר המדינה ב-1913, אולם מדיניותו של וילסון כלפי [[גרמניה]] לאחר הטבעת ה[[לוסיטניה (אונייה)|"לוסיטניה"]] ב-1915 גרמה לו להתפטר במחאה. ב-1920 הוא היה מבין התומכים הגדולים ביותר של [[התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית]], ותקף את הדרוויניזם ואת [[תורת האבולוציה]], במיוחד ב[[משפט הקופים]] ב-1925. חמישה ימים לאחר שזכה במשפט, ברייאן מת בשנתו.