אנטינומיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ רובוט משנה: tr:Çatışkı |
מ קישור |
||
שורה 3:
ה[[פילוסוף]] [[עמנואל קאנט]] האמין שכאשר ה[[חשיבה]] חורגת מגבולות ה[[ניסיון]] האפשרי היא עלולה להיקלע לאנטינומיות, כלומר תוצאות שהן רציונליות במידה שווה אך סותרות זו את זו. החשיבה אינה יכולה במצב כזה לשמש לקביעה של אמיתות, משום שהיא הופכת ל[[טרנסצנדנטיות|טרנסצנדנטית]]. לדוגמה, סבר קאנט, מההנחה של[[יקום]] יש התחלה ב[[זמן]] ניתן להגיע למסקנה שלא הייתה לו התחלה, ולהפך. דיון זה היה חלק מתוכניתו של קאנט לקבוע גבולות ל[[מדע]] ולחקירה ה[[פילוסופיה|פילוסופית]].
ניתן גם לטעון שאנטינומיות אינן מצביעות על גבולות כוחה של החשיבה ההגיונית. זאת משום שהמסקנה כי יש גבול נובעת מהאנטינומיה באמצעות חשיבה הגיונית. לפיכך כל הגבלה על תקפותה של החשיבה ההגיונית מגבילה את המסקנה כי יש גבול לכוחה של החשיבה ההגיונית (זהו טיעון של [[התייחסות עצמית]] - self-reference, שהוא פתח ידוע לתוצאות פרדוקסליות). בקצרה, במונחי תקפותה של החשיבה ההגיונית כשלמות, אנטינומיות מבודדות את עצמן: הן כמו נקודות אי-רציפות הפזורות בשדה הלוגיקה, שאינן מעוררות ספק אלא ביחס לעצמן.
גישה חסרת דאגות זו עומדת בסתירה לעיקרון המקובל בלוגיקה, לפיו מתוך סתירה ניתן להגיע לכל מסקנה אפשרית. ב[[לוגיקה מתמטית]] אנטינומיות בפירוש אינן מבודדות את עצמן, הן נחשבות להרות אסון למערכת הפורמלית שבמסגרתה הן צצות (כמו השפעתו של [[הפרדוקס של ראסל]] על עבודתו של [[גוטלוב פרגה|פרגה]]).
| |||