מלחמת רוסיה–צרפת (1812) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
מ לא ברור איך ציון עובדות אלה תורמות לערך
שורה 53:
 
על פי מספרים אלה ניתן להסיק כי גודלו של הצבא הרוסי אשר ניצב מול נפוליאון מיד עם חצייתו את נהר הנמן עמד על כ־400,000 חיילים. בנוסף על זאת הצליחה הדיפלומטיה הרוסית להביאה לשלום עם [[שוודיה]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] ובכך להשקיט את הגבולות עמן, דבר שאפשר לרתום יותר מ־100,000 חיילים מחזיתות אלו להגנה על הגבול המערבי. מאמצים נוספים שהשקיעו הרוסים להגדלת צבאם נשאו פרי ובספטמבר [[1812]] עמד גודלו של הצבא הרוסי על 920,000 חיילים, חלק ניכר מהם חסרי אימון בסיסי, לא כולל יחידות קוזקים בלתי סדירות אשר על פי ההערכות תרמו כ־75,000 חיילים למספר הכולל.
 
===עמדת היהדות האורתודוקסית===
מיד בפרוץ המלחמה, גילה אדמו"ר הזקן - האדמו"ר הראשון בשושלת חב"ד - את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. וכך כתב אדמו"ר הזקן במכתבו לחסידו ר' משה מייזליש:"כך הראו לי במוסף ביום א' דראש השנה באם שינצח בונפארט (שם משפחתו של נפוליאון) יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח אלכסנדר יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתחברו לבן של ישראל לאביהן שבשמים".
 
בין אדמו"ר הזקן לבין כמה מחביריו מתלמידי המגיד ממזריטש, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו, בשונה מדעתו של אדמו"ר הזקן סברו חלק מגדולי דורו כי עדיף שנפוליאון ינצח והחשיבו את המלחמה הזאת לגוג ומגוג ושעל ידי זה תבא הגאולה.
 
מסופר שהוחלט שההכרעה תיפול בראש השנה בעת תקיעת שופר. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל אדמו"ר הזקן את השופר ותקע בו, כשהגיע המגיד ר' ישראל מקוזניץ (שצידד בנצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר אמר "הליטאי (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני".
 
אדמו"ר האמצעי - השני בשושלת חב"ד - כותב במכתבו: "וביום ראש השנה קרא אותנו (אדמו"ר הזקן) ואמר לנו בדברי חדוה ונחמה, בזה הלשון: "היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו נצח"".
 
יחסו של אדמו"ר הזקן לא היה רק יחס רוחני, גם בגשמיות עזר אדמו"ר הזקן לנצחונו של הצאר.
 
החסיד ר' משה מייזליש, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, עזר לריגול לטובת רוסיה כאשר רצה ר' משה לערוק לטובת צרפת כתב לו אדמו"ר הזקן מכתב בו הוא מנמק את הסיבה שלדעתו על הצאר לנצח, מכתב זה גרם לר' משה להמשיך לעזור בריגול לטובת רוסיה, בחלק ממקרי הריגול הביאו ממצאיו של ר' משה עזרה רבה לרוסיה.
 
במכתב אדמו"ר האמצעי לר' משה מייזליש כתב לו: "אשר למשמע אוזן שמעתי שמתעסק באמונה בדבר הזה ונתן נפשו בדבר הזה ולא בשביל ממון וגדולה".
 
אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אך כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, מפני תכלית השנאה לצאר הוחלט אצל אדמו"ר הזקן לברוח מפניו באמרו: "טוב לי מוות מחיים תחתיו ולא אראה ברעת עמי", אז ציווה אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית. ביום שישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב, עזב אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים את העיר ליאדי.
 
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, גם את מיטותיהם ושולחנותיהם. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, חזר אדמו"ר הזקן בלוויית שני חסידים ומספר מחיילי הצאר לליאדי, לבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה נמצאו נעלי-בית ישנים ומספר מערוכים. אדמו"ר הזקן לקח את החפצים וציווה לשרוף את הבית.
 
זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של רבינו הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מרבינו הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.
 
במשך מאה וארבעים יום היו רבינו הזקן וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות, וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסליו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."
 
===המסע למוסקבה===