המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לעולה בקנה אחד
שורה 360:
אך לעומת התיאור ב"[[מלחמת היהודים]]", יוסף בן מתתיהו עצמו, בחיבורו "[[קדמוניות היהודים]]" (שפורסם רק בשנות ה-90, לפחות 12 שנים לאחר מותו של טיטוס), מציין את "היום שבו כבש ושרף טיטוס את בית המקדש ואת העיר".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר כ, פרק י, פסקה ה, סעיף 250.}} ובמקום אחר ב"מלחמת היהודים" הוא מספר שאספסיאנוס הורה על הריסת [[מקדש חוניו]] במצרים,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ז, פרק י, פסקה ב, סעיף 421.}} מה שמראה שהרומאים לא נמנעו מלהחריב מקום פולחן כאשר מדובר בשיקולים ביטחוניים. מלבד זאת, ידוע כי הרומאים הרסו יותר מפעם אחת מקדשים בערים שצרו עליהן ומצאו לכך צידוקים דתיים.{{הערה|שם=מבוא מאת פרייס 50}}
 
בניגוד לתיאורו של יוסף בן מתתיהו ב"מלחמת היהודים", מקורות אחרים,{{הבהרה|מי הם, מלבד סוורוס?}} כמו הכרוניקן הנוצרי סולפיקיוס סוורוס (המאוחר מיוספוס בלמעלה מ-300 שנה), טוענים כי טיטוס הורה במתכוון על החרבת ושרפת המקדש. לטענת סוורוס, טיטוס טען כי כל עוד יעמוד המקדש על איתנו, ימשיכו היהודים במרדנותם.{{הערה|שם=סולפיקיוס}} סוורוס התבסס כנראה על [[חיבור אבוד]] של [[טקיטוס]] או של סופר רומי אחר שלא היה מחויב לקיסרים הפלאביים, וגרסתו [[עולה בקנה אחד]] עם השתדלותו של יוספוס לחפות בדיווחיו על אחריותו של המצביא הרומי.{{הערה|שם=מבוא מאת פרייס 50|תרגום ליזה אולמן ל'''מלחמת היהודים ברומאים''', מבוא מאת יונתן פרייס, עמ' 51-50.}} רוב ככל החוקרים נוטים לקבל גרסה זו.{{הערה|ראו אצל [[פייר וידאל-נאקווט]] {{אנ|Pierre Vidal-Naquet}},{{כ}} '''Du bon usage de la trahison, préface à la Guerre des Juifs''', הוצאת [[Les Éditions de Minuit]] {{אנ|Les Éditions de Minuit}}{{כ}}, 1976, עמ' 109.}}
 
==== הקרב האחרון על הר הבית ושרֵפת בית המקדש ====