יוסף נטונק – הבדלי גרסאות

נולד לאסתר ודוד בקומלוד, כפר קטן ליד [[קומארום]]. בנערותו עברו הוריו לקומארום והוא למד בישיבתו של רבי [[פנחס ליב פרידן]], רב המקום. בגיל שמונה עשרה החל ללמוד בישיבתו של רבי [[נחום טרייביטש]] ב[[ניקלשבורג]] שב[[מורביה]] (כיום [[מיקולוב]] ב[[צ'כיה]]), ו[[סמיכה לרבנות|הוסמך לרבנות]] ב[[פרשבורג]] בשנת [[1839]].

 

 

בשנת [[ה'תרי"ד]] התמנה כרב העיר [[יאסברני]] (Jászberény) והמחוז, שקהילתה היהודית רק התארגנה באותה תקופה. ביאסברני החל להדפיס את מחקרי הלשון שלו, אך בשל הצהרתו, ברוח בית מדרשו של [[החת"ם סופר]] כי ליהודים אין צורך ב[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] מאחר שמולדתם היא ירושלים, איבד את הזכות לניהול רישום הלידות והמיתות שהייתה מוקנית לרב העיר, ונאלץ לעזוב את משרתו. ב-[[1860]] התמנה כרב ב[[סקשפהרוואר]] (Székesfehérvár) שבה המשיך בעבודתו המחקרית והחל את עבודתו המשותפת עם הבישוף המקומי על מילון בחמש שפות (Pentaglotte, ב[[עברית]]: 'שפה חמשתים') שנדפס רק בחלקו. ב-[[1861]] פרסם בעילום שמו (ב[[פסבדונים]] "אביר עמיאלי") חיבור הקרוי "משיח: מסה על האמנציפציה של היהודים" (בודה, 1861), שבו חזר על התנגדותו לאמנציפציה משום שהיא כרוכה בוויתור על הלאומיות היהודית והיטמעות בלאום ההונגרי, הוא תבע הכרה ביהודים "כעם עצמאי בעל דת נפרדת" והביע ערגה וחתירה להקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל. השלטונות ההונגריים החרימו את עותקי הספר.