לבירינת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת רווחים מיותרים לפני שם הקטגוריה (תג) (דיון)
מ הוספת קישור לכיוון השעון
שורה 25:
[[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]] של [[התקופה ההלניסטית]] [[התקופה הרומית|והרומית]] חפרו לביריניתים במגוון של מקומות. אולם לכל הלבירינתים בבתים של התקופה יש דבר אחד במשותף: הם מוקמו בתוך מבנים חילונים, של מגורים או אזרחיים, אך לא בתוך [[מקדש]]ים דתיים. בניגוד לכך, כל הלבירינתים מ[[העת העתיקה]] המאוחרת ו[[ימי הביניים]] מוקמו בתוך [[כנסייה|כנסיות]] [[נצרות|נוצריות]]. אם לשפוט מהממצא הארכאולוגי הנרחב, הלבירינת של ימי היביניים לא התקיים מחוץ לבית הפולחן. רק במאה ה-16, עם רוחות ה[[רנסאנס]] שהחיו מסורות של העת הקלאסית, נבנה שוב הלבירינת במבנים אזרחיים ובבתי מגורים פרטיים.
 
הלבירינת הנוצרי הקדום ביותר הידוע מתוארך ל-324 בכנסיית סנט רפרטוס ב[[אלג'יר]]. הלבירינת שם היה ריבועי, והוא שואב את צורתו מהמסורת [[רומא העתיקה|הרומית]]. נראה בו החוט של [[אריאדנה]], המוביל לחלק הדרום-מערבי, הראשון בארבעת הריבועים הזהים, שמהם עוברים אחד לשני בכיווןב[[כיוון השעון]]. במרכז הלבירינת מסודרים ב[[פלינדרום]] מתמשך המילים "הכנסייה הקדושה" (Sancta Ecclesia) ב[[לטינית]]. שתי המילים "הכנסייה הקדושה" כתובות קדימה ואחורה ימינה ושמאלה- ויוצרות צלב בעל ארבע זרועות. במנזר בטיגזירט שבצפון [[אפריקה]], מזרחית ל[[אלג'יריה]], שנבנה במאה החמישית, עמד לבירינת נוסף. שני הלבירינתים עמדו כסמלים של ה[[דת]] הנוצרית החדשה המתפשטת ב[[אימפריה הרומית]] הישנה והמתפרקת. פער של כמעט שבע מאות שנים, מהמאה החמישית ועד תחילת [[המאה ה-12]], מפריד בין שני הלבירינתים של כנסיות אלו מהלבירינתים של [[המאה ה-12|המאות ה-12]] [[המאה ה-13|וה-13]].
 
חרף הפער בשימוש בלבירינתים בכנסיות בתקופה זאת, המבוך המשיך להתקיים על הנייר באמצעות [[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] [[מנזר]]ים; המוקדם בהם מ[[המאה ה-9]] ואלו שאבו מצרפת ו[[גרמניה]] ה[[השושלת הקרולינגית|קרולינגיות]].