משפחת צרפתי – הבדלי גרסאות

איטליה הפכה אבן שואבת ליהודים אשר בזכות קשריהם יכלו לגשר בין מזרח ומערב, הפריחה התרבותית בצד סובלנות דתית יחסית אפשרה ליהודים גם לכהן כמרצים באוניברסיטאות וכרופאי האפיפיור.

עם זאת סבלו יהודי איטליה יחד עם שאר התושבים מהמלחמות הרבות שהתחוללו בה.

רבי [[שמואל צרפתי (רנסאנס)|שמואל צרפתי]] שכונה Gallo הגיע ל[[רומא]] מ[[פרובנס]] שבצרפת בשנת [[1498]], בשנת [[1503]] התמנה כנציג היהודים בחצרו של האפיפיור ושנה אחר מכן הפך לרופאו האישי של האפיפיור יוליוס II, רבי שמואל המשיך בתפקידו גם בתקופתו של האפיפיור [[אלכסנדר השישי]] (בורג'ה) וקלמנס ה-VII (ג'וליאנו [[דה מדיצ'י]]), אפיפיורים אלו נודעו בצד תמיכתם באומנים כ[[מיכלאנג'לו]] וגם בשחיתות חסרת מעצורים ובחוסר יחס לחיי אדם, העובדה ששרד במשרתו כל אותה תקופה מצביעה הן על יכולותיו הדיפלומטיות והן על איכויותיו כרופא.

בנו, [[יוסף בן שמואל צרפתי]], היה רופא, מתמטיקאי, פילוסוף, בלשן ומשורר והמשיך בתפקידו של אביו כמנהיג בקהילה וכרופאם של האפיפיורים. יוסף נהרג בשעת ביזת רומא בשנת 1527.