ג'ו ג'יטסו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הערות שוליים |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
||
שורה 15:
}}
[[קובץ:JUJITSU (AND RIFLES) in an agricultural school.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920]]
'''גּ'וּ גּ'וּטְסוּ''' (או '''גּ'וּ גּ'יטְסוּ''', {{שם בשפת המקור|שפה=יפנית|קובץ=Ja-Jujutsu.oga|שם=柔術}}) הוא שם של [[אמנות לחימה]] יפנית בה עשו שימוש ה[[סמוראי]]ם. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לנצחון.
ראוי להבדיל בין הג'ו ג'וטסו, ששימשה כאמור את ה[[סמוראי]] "איש הצבא", ובין ה[[נין ג'וטסו]], שיטת לחימתם של ה[[נינג'ה]] - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", ב[[היסטוריה של יפן|תקופה הפיאודלית ביפן]].
שורה 21:
שיטת הג'ו-ג'וטסו מתמקדת גם בלחימה ב[[כלי נשק]], נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.
להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו [[קראטה]], ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'וטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת 1650, על ידי רופא יפני שחי בסין, והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה ממאתים שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי יפן.
כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפנית – [[קטאנה]]. תורת הלחימה בחרב נקראה קן ג'יטסו (טכניקת חרב) והיא לימדה שימוש נכון בחרב, [[שליפה (נשק)|שליפה]] וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'וטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: [[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], [[ג'ודו]], ואף חלקים מה[[נין ג'וטסו]]) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.
| |||