חרוז אלכסנדריני – הבדלי גרסאות

'''חרוז אלכסנדריני''' הוא סוג של טור שירה ב[[משקל (שירה)|משקל]] הסילאבי. השם נובע מהאפוס הצרפתי ״רומאנס אלכסנדר״<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=הערך האנגלי על רומאנס אלכסנדר|שם=Roman d'Alexandre|כתב עת=Wikipedia|שנת הוצאה=2017-10-30|קישור=https://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Roman_d%27Alexandre&oldid=807924019}}</ref>}} מהמאה ה-12, שבו נעשה שימוש במשקל האלכסנדריני הצרפתי. במקור הצרפתי, הטור הוא בן עשר הברות הנחלקות באמצען בצזורה (הפסק). מעבר להטעמה היאמבית, יש בו הטעמה פרוסודית הנופלת על ההברה האחרונה ועל השישית, זו שלפני הצזורה<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://benyehuda.org/span/essays11.html|כותרת=משקל, מטריקה, פרוסודיה / שלמה שפאן|אתר=benyehuda.org|תאריך_וידוא=2019-02-02}}</ref>}}.

בשירה האנגלית, הגרמנית והסלאבית, המשקל הוא [[משקל (שירה)#השיטה הסילבּו-טונית|סילבו-טונאלי]]. במשקל זה יש דגש פרוסודי, כך שסירוג של שורות זכריות ונקביות ידרוש החלפת משקל. החריזה המסורגת בחרוז האלכסנדריני האנגלי והגרמני היא במשקל יאמבי (הדגש הוא על כל הברה שנייה), כלומר חריזה זכרית. גם בשירה הצרפתית המודרנית, משוררים כמו ויקטור הוגו ושארל בודלר השתמשו במשקל האלכסנדריני בן 12 ההברות<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.theguardian.com/books/2005/jan/22/featuresreviews.guardianreview14|title=Review: Selected Poems of Victor Hugo|last=Romer|first=Stephen|date=2005-01-22|newspaper=The Guardian|language=en-GB|issn=0261-3077|access-date=2019-02-02}}</ref><ref>}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://digitool.library.mcgill.ca/webclient/StreamGate?folder_id=0&dvs=1549104974151~352|הכותב=DOUGLAS BROWN|כותרת=BAUDELAIRE AND THE SONNET

ON THE THRESHOLD OF MODERNITY|אתר=digitool.library.mcgill.ca|תאריך=|תאריך_וידוא=2019-02-02}}</ref>}}.

השימוש בחרוז האלכסנדריני בפרט, ובמשקל היאמבי בכלל, נחשב חדש יחסית<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רויאל נץ|שם=פושטי המדים: על שירת החרוז החדש|כתב עת=|קישור=https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/99995-files/99995073/99995073002/99995073002-116-140.pdf}}</ref>}} בשירה העברית המודרנית, ולא שגור. בין הסיבות למיעוט השימוש בחרוז האלכסנדריני: ראשוני הכותבים בשפה העברית כתבו ב[[הגייה אשכנזית]], שלה הטעמה מלעילית (כלומר רגל טרוכאית, או אמפיבריכית ולא יאמבית). הכותבים שאחריהם התחילו לאמץ חריזה חופשית ללא הקפדה על משקל.

[[נתן אלתרמן]], שלמד אגרונומיה בפאריס, השתמש בטור האלכסנדריני הקלאסי (עשר ההברות) בתרגומים ליצירות צרפתיות נאו-קלאסיות ([[פדרה (רסין)#"פדרה" בעברית|התרגום ל״פדרה״ של רסין]])<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=נתן זך|שם=ריתמוס ותמונה בשירת אלתרמן|כתב עת=|קישור=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=zLbxpzQgpH0%3d&tabid=65&mid=455}}</ref>}}. הוא כמעט ולא השתמש בחרוז האלכסנדריני המודרני, אבל הוא כן עושה בו שימוש בפואמה ״[[שירי מכות מצרים]]״, בחלק העיקרי, ״[[שירי מכות מצרים#שירי המכות|שירי המכות]]״ ובחלק האחרון, ״[[שירי מכות מצרים#איילת|איילת]]״<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.alterman.org.il/LinkClick.aspx?fileticket=Gy0-5VLwW50%3D&tabid=65&mid=455|הכותב=עוזי שביט|כותרת=שירה מול טוטליטריות - אלתרמן ו'שירי מכות מצרים'|אתר=http://www.alterman.org.il|תאריך=}}</ref>}}.

[[אהרן שבתאי|אהרון שבתאי]] עושה שימוש בחרוז האלכסנדריני לעיתים, כמו בחלק מהשירים שפורסמו בקובץ ״בחודש מאי הנפלא״<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.newlibrary.co.il/page_1034|כותרת=אהרן שבתאי: שלושה מתוך `בחודש מאי הנפלא`|אתר=www.newlibrary.co.il|תאריך_וידוא=2019-02-02}}</ref>}}. משוררים נוספים העושים שימוש בחרוז האלכסנדריני הם [[דורי מנור]] ו[[סיון בסקין|סיוון בסקין]].