הגייה אשכנזית – הבדלי גרסאות

 

==מאפייני ההגייה האשכנזית==

המאפיין המובהק ביותר של ההגייה האשכנזית הוא מבנה שבע ה[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] שלה, הקרוב יותר למבנה התנועות במסורה הטברנית (חיריק, צירי, סגול, פתח, [[קמץ]], חולם, שורוק). זאת לעומת ההגייה הספרדית, ששימרה רק חמש תנועות (הזדהו בה הפתח עם "הקמץ הגדול" והצירי עם הסגול) וה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]], ששימרה שש תנועות (הפתח והסגול הזדהו, כמו ב[[ניקוד בבלי|ניקוד הבבלי]]). אף על פי שמבנה מערכת התנועות נשמר, הביצוע שלהן לא נשמר, וחלקן מבוצעות כ[[דו-תנועה|דו-תנועות]] (דיפתונגים): הצירי מבוצע כדיפתונג ei, והחולם מבוצע כדיפתונג oi (או au). הקמץ מבוצע כ-o, נראה כשינוי קטן מן העברית הטברנית. הפתח, הסגול, החיריק והשורוק שמרו את הביצועים a,{{כ}} e,{{כ}} i ו-u בהתאמה (יש מקומות שבהם בוצע השורוק כ-i בהשפעת [[ניב (סיווג שפה)|ניב]]ים של [[גרמנית]] ויידיש). ה[[שווא נע|שווא הנע]] כבר אינו מבוצע כתנועה חטופה אלא כ[[אפס תנועה]], ולמעשה בטל ההבדל ה[[פונמה|פונמי]] בין [[שווא נח]] ושווא נע.