טופס כללי – הבדלי גרסאות

[[חבר האלקטורים]] האמריקאי נבחר בשיטת טופס כללי עם רשימות סגורות, כשכל מדינה נחשבת אזור בחירה נפרד שבוחר את כל האלקטורים (או במיין ובנברסקה, שני אלקטורים, כשהשאר נבחרים בשיטה הרובנית בכל מחוז בחירה לבית הנבחרים).

 

 

ב[[ארגנטינה]], מבין שלושת הסנאטורים שנבחרים מכל פרובינציה, שניים נבחרים בטופס כללי עם רשימות סגורות, והשלישי באופן רובני, מהרשימה במקום השני, וזאת כדי לפצות על העובדה שטופס כללי עם רשימות סגורות לא מקנה אף ייצוג לאופוזיציה. שיטה דומה משמשת לבחירת מחצית מהנסאט ב[[מקסיקו]], כשהמחצית השנניה נבחרת בשיטה יחסית טהורה.

בגרסה זו של הטופס הכללי, לכל בוחר יש קולות כמספר המקומות העומדים לבחירה, שאותם רשאי הוא לתת לכל מועמד שיחפוץ, אפילו אם המועמדים שלהם הבוחר נתן קולות לא כולם רצים ברשימה אחת. למרות זאת, יכולה להיות הגבלה של כמות הקולות שבוחר רשאי לתת למועמד מסוים. המועמדים שזכו במספרים הגבוהים ביותר של קולות זוכים, בזה אחר זה, בכל המקומות העומדים לבחירה.

 

 

ב[[פיליפינים]], כל מערכת בחירות שבוחרת מספר מקומות מנתנהלת בשיטת הטופס הכללי עם רשימות חופשיות: יוצא הדופן היחיד הם נציגי הסקטורים בבית הנבחרים, שנבחרים בשיטה היחסית.