הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג)
סקריפט החלפות (תל אביב)
שורה 31:
 
== סימפטומים ==
חשיפה כרונית למצבי לחץ יוצרת שינויים פיזיולוגיים במערכת האוטונומית, המשפיעים על מערכות הקשורות לתגובות לחץ, וויסות רגשי, זיכרון וקוגניציה. השינויים הפיזיולוגיים, יחד עם הנזקים הפסיכולוגיים, מובילים הן לרגישות לניצול ומניפולציות, והן להעלאת הסיכוי להיכנס ולהישאר במערכות יחסים מתעללות.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Wilson, H. W., & Widom, C. S.|שם=The role of youth problem behaviors in the path from child abuse and neglect to prostitution|כתב עת=Journal of Research on Adolescence}}}}
 
הוצעו שישה אשכולות של סימפטומים של פוסט-טראומה מורכבת:{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:11|{{צ-מאמר|מחבר=Roth, S.; Newman, E.; Pelcovitz, D.; Van Der Kolk, B.; Mandel, F. S.|שם=Complex PTSD in victims exposed to sexual and physical abuse: Results from the DSM‐IV field trial for posttraumatic stress disorder|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490100403}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Pelcovitz, D.; Van Der Kolk, B.; Roth, S.; Mandel, F.; Kaplan, S.; Resick, P.|שם=Development of a criteria set and a structured interview for disorders of extreme stress|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490100103}}}}
שורה 50:
* שינויים בקריאת מצבים והבנה של משמעויות קשורים בחלקם לחוסר היכולת לצפות מה יקרה, שכן מערכת יחסים מתעללת מאופיינת בהפעלת כוח באופן שרירותי, גחמני ולא צפוי. לנפגע אין דרך ללמוד לזהות סימנים ומשמעויות, הבעות פנים, ללמוד לזהות מה מסוכן ומה לא מסוכן ולסמוך על עצמו בקריאת המציאות. כל אלה מובילים לאובדן אמונה בעצמם ובחיים, חוויה תמידית של חוסר אונים וקושי לבסס משמעות ופשר קיומיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
 
אחד הסימפטומים הבולטים ביותר של פוסט-טראומה מורכבת הוא שחזור אירועים טראומתיים, או חזרה כפייתית (רה-טראומטיזציה / וויקטימיזציה). מצב זה מוביל נפגעי התעללות לעבור עוד אירועי התעללות ופגיעות מיניות ולהיות בסיכון גבוה יותר להיכנס למערכות יחסים מתעללות. הסיבות לכך הן הערכה עצמית נמוכה, חוסר יכולת לזהות מצבים מסוכנים ולהימנע מהם, חוסר אמונה שיש לו זכות להתנגד או שהוא ראוי ליחס אחר, שימוש או תלות בסמים ובאלכוהול, שמעלה את הסיכונים לניצול על ידי אחרים ועוד. בנוסף, במקרים של גילוי עריות, ההתעללות המינית היא דרך החיים שהקורבן למד ואותה הוא מכיר. הוא יודע לקבל ולתת אהבה באמצעות אקטים מיניים כפויים, הוא לומד שלגוף שלו אין ערך פרט לשימוש של אחרים והוא לא מכיר את עצמו מחוץ למערכת יחסים המושתתת על מין. בנוסף, הגעה למקומות מסוכנים, גם היא מאפיינת את החזרה הכפייתית שכן המטרה הנפשית של החזרה הכפייתית היא ניסיון לא-מודע לעבד את אירועי העבר ולחזור עליהם מתוך תחושת שליטה בתקווה לחוויה מתקנת. מטרה זו אינה מודעת, אינה רצונית ואינה מתממשת. הנפגע לא מצליח לחוות מחדש את הרגשות של הרגע הטראומטי ולשלוט בהם, והחזרה הטראומתית מובילה לחיזוק תחושות חוסר האונים, האשמה והבושה. כל אלו בתורם מקטינים עוד יותר את הסיכויים שלו להתנגד לאקטים מיניים וכך להיות חשוף יותר לניצול, וכך הוא עובר עוד אירועים טראומתיים.{{הערה|{{צ-ספר|שם=הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות|מו"ל=הקיבוץ המאוחד ומרכז אדלר|שנת הוצאה=2004}}}}
 
טראומה מינית יכולה להוביל גם להימנעות מכל אפשרות לפגיעה מינית או לחזרה כפייתית, באמצעות הימנעות מיציאות בילוי, מפגשים ויצירת קשרים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3}}
שורה 58:
מכיוון שבהתעללויות חוזרות יש צורך בשימוש רב במנגנון הדיסוציאציה, המבודד את הקורבן מפני החוויות המציפות ותוצאותיהן ומאפשר לו לשרוד תוך כדי ההתעללות, השימוש במנגנון יכול להפוך לדפוס קבוע והתגובה הדיסוציאטיבית עלולה להפוך לפתולוגיה. היא מופיעה במצבים שאינם טראומטיים בפני עצמם אלא מזכירים ממדים כלשהם של החוויה הטראומטית, ואינה תורמת עוד להגנה על הנפש, כי אם פוגמת באיכות החיים ועלולה לסכן את האדם. מנגנון הדיסוציאציה בהתעללות (ובעיקר בהתעללות מינית) יכול להוביל לפיתוח הפרעת אישיות דיסוציאטיבית, אשר בה הנפגע יוצר דמויות שונות שכל אחת מגנה מפני הצפה של חוויה מסוימת.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Zlotnick, C., Zakriski, A. L., Shea, M. T., Costello, E., Begin, A., Pearlstein, T., & Simpson, E|שם=The long‐term sequelae of sexual abuse: Support for a complex posttraumatic stress disorder|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490090204}}}}
 
פגיעה עצמית, ניסיונות התאבדות והתאבדויות הן תוצאות שכיחות של התעללות ממושכת.
 
==== ילדים ומתבגרים ====
שורה 137:
 
=== מערך טיפולי ===
 
==== מטפל ====
הדבר הראשון שנדרש הוא שהמטפל יהיה מומחה בטיפול בטראומות ובטראומות מיניות. טיפול בטראומות ובהתעללויות בפרט מחייב ידע ספציפי על טווח ההשלכות של התעללות: היכרות עם מנגנון הדיסוציאציה ולדעת לזהות מנגנון זה; היכרות עם מנגנון הרה-טראומטיזציה; היכרות והבנה של הצורך של המטופל בהצלה; היכרות עם הצורך לפיצוי על הילדות שלא הייתה בגלל ההתעללות ועוד. חלק מההשלכות של טראומה מורכבת הוא קושי להישאר בטיפול בגלל הקושי לסמוך, ולכן מטפל צריך לתת למטופל תחושה שהוא מהווה מקום בטוח. כדי שהמטופל ירגיש שיש לו על מה להילחם (על עצמו), המטפל צריך להראות לו שיש מישהו מתחת לכל ההגנות ההרסניות ששווה להילחם עליו, על החיים שלו ועל ההבראה שלו.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:6}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:15}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:19|{{צ-מאמר|מחבר=נעמה בר-שדה|שם=אלסטיות הרחם הטיפולי בתוך ומעבר לקליניקה - מבט על טיפול במטופלים רגרסיביים ובנפגעי טראומה מינית|כתב עת=איגוד ישראלי לפסיכותרפיה}}}}
שורה 222 ⟵ 221:
 
== לקריאה נוספת ==
 
* '''הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות''' (2004). עורכות צביה זליגמן וזהבה סולומון. הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז אדלר, אוניברסיטת תל אביב.
* הרמן, ג'ודית (1992). '''טראומה והחלמה'''. תרגום עתליה זילבר. תל- אביב: הוצאת עם עובד.
 
== הערות שוליים ==