הארץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: הסרת קישבור |
מ בוט החלפות: אידאולוג, \1דייווי\2, \1מיסים |
||
שורה 46:
עם זאת העיתון לא מש מעמדותיו וממה שראה כאחריותו המערכתית, כפי שניתן ללמוד ממאמר המערכת הראשון שגליקסון פרסם בו כעורך: {{""|הארץ בא לספק את צורכי הציבור, אבל אין הוא בא לעשות את רצונו, להיגרר אחרי נטיותיו או לגרות את רגשותיו על ידי דברים שבהפתעה ובסנסציה. הארץ רוצה לשמש גשר בין חלקי העם השונים, בין הגולה ובין ארץ ישראל, בין המזרח ובין המערב, בין המפלגות, העדות והמעמדות השונים ביישובנו. אבל אין הוא רוצה להחניף לחלק מן החלקים האלה, ואף לא לחפות על חטאותיו}}.
הארץ בתקופת גליקסון ניהל פולמוסים
גליקסון היה שליט יחיד ב"הארץ", כפי שלא העז למשול בו אף עורך אחריו. הוא שיכתב כתבות ומאמרים בלי להתייעץ עם כותביהם, פיטר ללא היסוס כותבים שלא סרו למרותו והחרים סופרים שתרמו שיר או סיפור לעיתון המתחרה. על חברי המערכת הוטלה משמעת ברזל, ולפחות שני חברי מערכת, הסופר [[בן ציון כ"ץ]] והפובליציסט יעקב רבינוביץ, פוטרו משום שאיחרו בהגשת מאמר. כ"ץ העיד על כך מאוחר יותר: "במשך השנים שלו ב'הארץ' היה גליקסון מקפיד מאוד שבעיתון הכל יהיה לפי רוחו, ולא רצה להודות בזה, שהעיתון אינו [[קניין רוחני]]-פרטי של העורך".
שורה 130:
מינויו של גדעון סאמט כעורך המשנה הביא לחיזוק עמוד הדעות. סאמט הביא לעיתון כתבים ובעלי טורים רבים, בהם [[דורון רוזנבלום]], [[תום שגב]], [[אמנון דנקנר]], [[עקיבא אלדר]], [[עוזי בנזימן]], [[אברהם טל (עיתונאי)|אברהם טל]] ו[[נחמיה שטרסלר]]. שני האחרונים נעשו כעבור זמן העורכים הכלכליים של העיתון. סאמט הרחיב גם את מספר הכותבים מן החוץ שהוזמנו לכתוב בעיתון. בשנת 1979 פרסם הפרופ' [[יעקב טלמון]] ב"הארץ" את מאמרו הנודע "המולדת בסכנה". במאמר המפורט, שפורסם כמכתב אישי למנחם בגין, ביטא טלמון ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה, חודשים אחדים לפני מותו. בתקופת סאמט גדל מספר עמודי העיתון והתרחבו תחומי הסיקור, גם בחו"ל. ניכרה הקפדה על שמירת איכות העיתון והשקעות נוספות ששוקן נעתר לאשר העלו את תפוצתו, אולם זו לא מילאה אחר הפוטנציאל הגלום בעיתון, בהיעדר תקציבים נוספים.
בשנות ה-70 בלטו שני מהלכים של "הארץ". סדרת מאמרים על הפשע המאורגן, שאת כתיבתה הטיל סאמט על כתב הפלילים החדש [[אבי ולנטין]], בהדרכת רן כסלו הוותיק, כללה גילויים סנסציוניים. אחד מהם היה קיומה במשטרה של "[[רשימת ה-11]]" עם שמות מובילי הפשע המאורגן בארץ. הסדרה הביאה להקמתה של ועדה ממלכתית שאישרה לראשונה את קיומו של פשע מאורגן בישראל, אם גם "במתכונת אחרת" מהמוכרת בארצות אחרות. הסדרה חוללה משפט מתוקשר שבו תבע בצלאל מזרחי את העיתון על הצגתו כמנהיג רשת הפשיעה, וב-1979 זכה במשפט ונפסק כי על "הארץ" לשלם לו פיצוי חסר תקדים בשיעור של 300 אלף לירות.{{הערה|{{הארץ|גידי וייץ|מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש|1.1365260|5 בדצמבר 2008}}; {{הארץ|עופר אדרת|השופטת שחייבה את "הארץ" בפיצוי חסר תקדים|1.3950091|23 במרץ 2017}}}} כמו כן גבר לחץ העיתון למען ליברליזציה של המדיניות הכלכלית. אחת התוצאות הבולטות הייתה התוכנית הכלכלית החדשה ("[[המהפך הכלכלי]]") של ממשלת בגין, שיזם סגן ראש הממשלה ושר האוצר, [[שמחה ארליך]]. היא כללה רפורמות ברוח השוק החופשי, ביטול הפיקוח על מטבע זר (על פי מסקנות סדרת מאמרים חריפה ב"הארץ"), ומחיקת
[[מלחמת יום הכיפורים]] גרמה שינויים בתפישות של "הארץ", כמו בתקשורת כולה. מצד אחד חיזקה המלחמה את הנטייה האקטיביסטית בענייני ביטחון. מאמריהם של [[זאב שיף]], [[דן מרגלית]], [[יואל מרקוס]], אברהם שוויצר ואחרים באותה התקופה מלמדים על ניציותה הגוברת של המערכת. גרשום שוקן עצמו כתב מאמר בשם "אשליית השלום" (הארץ 1.11.73) שבו דחה כל אפשרות של יציאה מ[[השטחים]], וכעבור שבוע אף קרא לפעולה מקיפה כלפי [[מדינות ערב]] כדי לנתק את התלות של המערב ב[[נפט]] הערבי ("סחטנות הנפט – עד מתי?", 6.11). עם זאת, נמשך קו המאמרים שדגל בחתירה להסכם על עתיד השטחים, בעיקר לאחר [[ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל]].
שורה 151:
=== מלחמת לבנון: תפנית פוליטית ===
הקו הפוליטי של "הארץ" החל להשתנות לקראת הבחירות של [[1981]], ומאמרי המערכת תקפו יותר ויותר את [[הליכוד]] ואת ראש הממשלה [[מנחם בגין]]. עם זאת, הארץ המשיך לתמוך במדיניות הכלכלית של הממשלה ועדיין ראה בבגין את אדריכל [[הסכמי קמפ
בימיה הראשונים תמך "הארץ" במלחמה, אולם ככל שהתחדדו הדיווחים של הסופר הצבאי [[זאב שיף]], השתנתה [[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדת]] העיתון. בשבוע השני למלחמה העיתון קרא לנסיגה מיידית והאשים את מנחם בגין ואת [[אריאל שרון]] ב"מלחמת שולל", ביטוי שהטביע את חותמו בציבור. חלק מהקוראים לא אהבו את השינוי, והעיתון ספג גל גדול של ביטולי מנויים, ביטולים שנמשכו למעלה משנתיים, ככל שהעיתון החריף את התקפותיו נגד הממשלה.
| |||