ביהביוריזם – הבדלי גרסאות

במקרה שהתינוק מזיז את הצעצועים, והשינוים שמתרחשים מפחידים אותו, ואופרנט לא מתרחש שוב - זהו תהליך התניה שנקרא ענישה. כדי לקבוע אם גירוי מסוייםמסוים מחזק או "מעניש" צריך לצפות אם ההתנהגות מתרחשת אחריו שוב או לא.

ההבדל בין ההתנהגות הרספונדטית (רפלקסים) לבין הקשר של הגירוי המבחין לאופרנט, הוא שהופעת הגירוי המבחין הינו גורם לתגובה מידית של האדם או של בעל החיים כפי שמתרחש ברפלקס. לא תמיד טלפון מצלצל יגרום לנו לענות לו, כפי שאור יגרום לאישון העין להתכווץ. אוכל לא תמיד יחשב כגירוי מחזק, אם אנחנו שבעים. מהסיבה הזאת, אי אפשר לחזק התנהגות רספונדטית, ואי אפשר לגרום להופעת האופרנט כפי שאפשר לגרום לרפלקס. אבל, אפשר לחזק אופרנט מסוים, שתוצאותו תיהיהתהיה רפלקסים, לדוגמה ריצה (אופרנט), גורמת לשינוי בכוח הרפלקסים של הנשימה, זרימת דם ותהליכים אחרים בגוף. ככה גם אפשר ליצור רפלקס מותנה שיהיה "בתוך" ההתניה האופרנטית. למשל רגש של 'ציפיה', נוצר תחת התניה רספונדטית מגירוי, שהופיע רוב הפעמים לפני שקיבלנו חיזוק על התנהגות.

תגמול זהו מושג עממי פשוט שמשמעותו היא פרס כלשהו, שניתן לאדם שנקט בפעולות מסוימות. וחיזוק, זהו מושג טכני, אשר מסמל גירוי מסוים, שמופיע לאחר שאדם יבצע התנהגות כלשהי, וש''תדירות ההתנהגות עלתה בעתיד, כתוצאה מהגירוי הזה''. לכן תגמול לא תמיד מחזק התנהגות, וחיזוק לא תמיד יחשב כתגמול. לדוגמה, מדען שמסופק מעבודות המחקר שלו, מקבל הנאה רבה מהגילויים המדעיים (חיזוקים), יכול לקבל תגמול כספי. אם הפרס הכספי לא יהווה חשיבות בעיני המדען (נניח והמדען עשיר או שגורם ההנאה היחידי שלו זה המחקרים, ויש לו מספיק כסף כדי לחיות), אז הפרס הכספי לא יחשב כגירוי מחזק. אלא אם כן, המדען מחליט לכוון את עבודתו כך, כדי לזכות שוב בפרס כספי מסוייםמסוים. במקרה כזה הכסף יחשב כגירוי מחזק.

'''''האדם העצמאי''''' - על פי הגישות המסורתיות הסיבה של התנהגות האדם נמצאת בתוכו. האדם מרגיש "רצון", או "צורך" לפעול בדרך כלשהי. על פי ניתוח ההתנהגות, מצבים פנימיים אלה, הם רק מצב ביניים אשר נמצא בין הגירויים מהסביבה החיצונית, לבין ההתנהגות הנצפתהנצפית, ואי אפשר לקחת את מצבים נפשיים אלה כ"סיבות" של התנהגות. לדוגמה: כאשר אדם מחפש אוכל, על פי המסורת, הסיבה להתנהגות שלו היא מצב פיזיולוגי (או נפשי) אשר נקרא "רעב". על פי ניתוח ההתנהגות זאת לא הסיבה, מכיוון שאנחנו "מחפשים" אותה בתוך האדם המתנהג. הסיבה ל"רעב" היא כמות מסוימת של זמן, בה האדם לא אכל. לכן מבחינת ניתוח ההתנהגות - תדירות של התנהגות חיפוש אוכל הופכת לגבוה, מהסיבה שהאדם לא אכל X זמן. על פי ניתוח ההתנהגות, עד שהסיבה להתנהגות לא נמצאת בסביבה החיצונית, ההסבר לא נשלם.

'''''סביבה''''' - הסביבה משתנה מאדם לאדם. הסביבה היא כל מה שמשפיע באופן ישיר על מערכת העצבים של האדם והוא נמצא איתה בקשר הדוק כל הזמן. קיימות סביבות כלליות עם אפיונים דומים שמשפיעים על כל אדם שנמצא בסביבה הזאת - לדוגמה אקלים, תרבות, מדינה, שפה ועוד. קיימות גם סביבות ספצפיות של אדם. הסביבה אצל כל אדם היא שונה, ולא קיימות שתי סביבות זהות. ניקח לדוגמה שני אחים תאומים, שנולדו באותו היום וחיים באותו הבית עד גיל 10. מכל מיני סיבות ההורים יכולים להתיחסלהתייחס לאח אחד בצורה טובה, ואת הילד השני להזניח, ובהמשך, החיים יכולים לקחת כל אחד מהילדים למקומות שונים בחיים ובחברה. מהסיבה הזאת, אנחנו מבינים, שהמושג סביבה, מאפיין באופן מדויק את כל האירועים הפרטיים שהתרחשו בחיים של האדם, ולכן יש להתייחס לכל אדם כאינדיבידואל עם היסטוריית חיזוקים אישית משלו. הסביבה יכולה להיות כל דבר שמשפיע באופן ישיר על החושים - אקלים, בני אדם, מגורים, מצב כלכלי, חינוך, ספרים, סרטים ועוד.

'''''עיצוב תרבותי''''' - סקינר השקיע זמן רב בניסיון להבין איך להשתמש בעקרונות של התגליות המדעיות שלו בחברה, על מנת לפתור בעיות חברתיות. הוא רשם ספר בשם "[[:en:Walden_Two|הוולדן השני]]"(אנ') בו הוא מתאר קומונה של אנשים, אשר חיים על פי עקרונות ניתוח ההתנהגות. הוא הוציא גם ספר נוסף ב-1971 בשם "מעבר לחרות ולכבוד", שתורגם לעברית על ידי עמשי לווין בשנת 1976. בספר סקינר מתאר את הבעיות החברתיות ואת הקושי בהבנת ניתוח ההתנהגות. מהסיבה שחלק מהבעיות החברתיות המשמעויות ביותר (עוני, פשע, עלית יתר בכמות האוכלוסיההאוכלוסייה, זיהום סביבתי ועוד) הן התנהגויות, סקינר מציע לעצב תרבות חדשה, אשר התנהגויות אלה לא יהיו מחוזקות, ולכן גם הבעיות הללו יפתרו.

הסבר: גם טענה זו שגויה. שורשיה של פילוסופיית הביהביוריזם נמצאים בתורת האבולוציה של צ'רלסארלס דרווין, אשר טען שבני אדם לא כ"כ שונים מבעלי חיים במהותם, מהסיבה שגם המין האנושי הוא תוצר של אבולוציה. סקינר השקיע זמן רב ביישום הברירה הטבעית בניתוח ההתנהגות ורשם מאמרים בקשר ההדוק בין האבולוציה להתנהגות (1966,1981). אחד ההבדלים בין ההסבר של ניתוח התנהגות וההסבר של הביולוגיה להתנהגות (הכוונה בדוגמה זאת להתנהגות אופרנטית), הוא שניתוח ההתנהגות טוען שהתפקיד הגנטי באורגניזם לא מתבטא בהתנהגות מסוימת שמתרחשת, אלא ברגישות לגירוי מסוייםמסוים שיחזק את ההתנהגות הזאת. למשל, ניתן לומר שאנחנו אוכלים (מבצעים פעולות מסוימות של הליכה לעבר המקרר, הליכה לעבודה ולחנות) 'כדי' לשרוד, או שניתן לומר (לפי הביהביוריזם) שמהלך האבולוציה אצל המין שלנו התפחה רגישות של חיזוק לאוכל, וכעת כאשר אנחנו אוכלים, ההתנהגות שגרמה לנו להשיג את האוכל - תחוזק, ותתבצע גם בעתיד.

טענה זו הייתה הולמת לביהביוריזם המתודולוגי של ג'ון ווטסון, לרעיונותיו של [[רנה דקארט]], ואולי גם ל[[פסיכולוגיה קוגניטיבית|פסיכולוגיה הקוגנטיביתהקוגניטיבית]], אשר מבוססת על הפסיכולוגיית הגירוי-תגובה של ווטסון, אך היא שגויה ביחס לביהביוריזם הקיצוני של ברס סקינר, ולמדע ההתנהגות המודרני של המאה ה-21. בביהביוריזם האדם נתפס כמערכת אורגנית מורכבת ביותר שנמצאת ביחסי גומלין תמידיים עם הסביבה החיצונית. האדם נחשב כאורגניזם אקטיבי ופעיל, הוא אכן בעל רפלקסים עם ערך הישרדותי, אך התנהגותו העיקרית והמורכבת זאת התנהגות שעוברת תהליך של ברירה על ידי התוצאות (חיזוקים, עונשים, תוצאות נייטרליות וכו') במהלך חייו.