הבדלים בין גרסאות בדף "עומר בן אל-ח'טאב"

מ
בוט החלפות: \1תיישב\2, \1מיסים, כנסייה
מ (בוט החלפות: \1תיישב\2, \1מיסים, כנסייה)
* ערכי ומשקלי המטבעות האסלאמיים.
 
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם, וארגונם הקהילתי אוּשר. חובתם היחידה הייתה תשלום [[מס גולגולת]] - "ג'זיה", ומס קרקע – שהיו מסיםמיסים מקובלים מאוד. מס הקרקע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא-מוסלמים כתמורה להגנה שהוענקה להם על ידי המוסלמים - דהיינו, התחייבותה של האימפריה האסלאמית להגן עליהם ולשומרם בחסותה. מס הקרקע על "בני החסות" היה 50 אחוזים מהיבול, ומס הקרקע שהוטל על מוסלמים היה "ח'מש'", חומש מן היבול. זה היה אמצעי לחץ לגרום לבני חסות להתאסלם. בקרב יהודים נטו הרוב כאשר עבודת האדמה חדלה להיות עסק מפרנס עבורם, ולא עמדו בנטל המסיםהמיסים, לנטוש את האדמות ולעבור לערים וכל הנוטשים החליפו את עסוקיהם והתפרנסו מעבודות עירוניות, בעקר מסחר. בין המיעוט שבחר להשאר בכפרים כעובדי אדמה היו שהתאסלמו כעבור דורות. כך קרה בכפרים יוטה ואשתמוע שתושביהם היהודיים התאסלמו במאה ה-9 לספירה הנוצרית, ושונו שמות הכפרים ל[[יטא]] ו[[סמוע]].
 
עומר [[רצח|נרצח]] במסגד בשעת התפילה על ידי שנים, אחד מהם היה [[פירוז נהונדי]] {{אנ|Piruz Nahavandi}} לוחם [[האימפריה הסאסאנית|סאסאני]], שלאחר [[קרב אל-קאדסיה]], נלקח כעבד ל[[חצי האי ערב]]. לפני מותו הספיק עומר למנות מועצת "שורא".
המוסלמים לא פגעו בכנסיות הנוצריות, אך דרשו שיינתן להם המקום בו היה מקדשו של [[שלמה המלך]], כדי להקים בו מקדש לעצמם וכך זה נעשה{{הערה|[http://ro.scribd.com/doc/230963399/Constantin-Porfirogenetul-Carte-de-inv%C4%83%C8%9B%C4%83tur%C4%83-pentru-fiul-s%C4%83u-Roman#scribd ספר הלימוד שחיבר הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי עבור בנו] הספר תורגם ל[[רומנית]] על ידי וסילה גרקו {{רומנית}}}}.
 
זאב הירשברג הזכיר בספרו "ישראל בערב", שלא רצה עומר להתפלל ב[[כנסית הקבר]], כדי שלא ידרשו המאמינים להפכה למסגד, במקום זאת התפלל מחוצה לה (במקום בו ניצב מסגד הנקרא [[מסגד עומר]]). באשר לתפילתו יש שאמרו שהתפלל עומר על מדרגות הכנסיההכנסייה, ויש שאמרו שעלה אל הר הבית והתפלל שם. טענה זאת האחרונה מתישבתמתיישבת עם דרישתו לדעת היכן המקום הקדוש ביותר ליהודים, דבר שהראה לו יהודי שהיה שם, ולכן הוקם מעל [[אבן השתיה]] [[כפת הסלע]].
 
לפי מקור אחר, עומר לא הסכים להמשיך את האיסור על ישיבת יהודים בעיר ולכן כינס את נציגי הנוצרים והיהודים לדיון על מספר היהודים שיורשו לגור בעיר. הנוצרים הציעו מקסימום 50 משפחות והיהודים דרשו לפחות 200. בסוף עומר פסק כי 70 משפחות של יהודים יורשו לגור בירושלים, פשרה שהתקבלה על שני הצדדים. לבקשתם ניתן להם להתיישב בדרום העיר, באזור גבעת [[העופל]], שנקרא מאז בשם "שוק היהודים". הבחירה היא בשל "קרבת הקודש ושעריו, וכן מי השילוח לטבילה"{{הערה|1=מקור מן [[הגניזה הקהירית]], מובא אצל [[דן בהט]] באטלס ירושלים, עמ' 76 עמודה ימנית}}.