מלחמת העצמאות של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

הטענה המרכזית של תושבי המושבות הייתה שאם הם חייבים לשלם מסיםמיסים, הם זכאים לייצוג מלא בפרלמנט הבריטי. בתקופה זו, אוכלוסיית ארצות הברית מנתה שליש מאוכלוסיית ממלכת בריטניה ומתן זכויות ייצוג למספר רב כל כך של אנשים היה משנה את המאזן הפוליטי בתוך הממלכה ולכן הבריטים סירבו לקבל את דרישתם. בעקבות החוק פרצו הפגנות נגד השלטון, סוכני הבולים הוכרחו לחזור לאנגליה, הוטל חרם על ה[[יבוא]] מבריטניה, הושחתו בולים ומעל הכול – הוקמו אגודות שהחלו להטיף לעצמאותן של המושבות מהאנגלים. לאחר ש[[קונגרס חוק הבולים]] של המושבות החליט והודיע לאנגלים על סירוב לשלם מסיםמיסים והפסקת קניית סחורות בריטיות אם לא ישותפו בהחלטות על מסיםמיסים, החלו כמה מדינאים בריטים לתמוך באמריקנים (הבולטים בהם - [[ויליאם פיט האב]] ו[[אדמונד ברק]]). בסופו של דבר בוטל החוק במרץ [[1766]] על ידי הפרלמנט הבריטי, אך הוא עדיין עמד על זכותו להטיל מסיםמיסים כרצונו, וכך גם עשה.

לאחר שבשנת [[1767]] שיכנע [[בנג'מין פרנקלין]] את הפרלמנט הבריטי שאיש במושבות "אינו חולם על עצמאות" וגם הסביר על ההבחנה בין [[מכס]] ל[[מס]], החליט הפרלמנט לקבל את הצעת שר האוצר הלורד טאונסנד להטיל מכס במושבות על נייר, כלי [[זכוכית]] וחרסינה, צבעים, [[עופרת]] ו[[תה]]. תושבי המושבות ראו מכסים אלה כמסיםכמיסים מוסווים, והתקוממו. מושל [[מסצ'וסטס]] ניסה לפזר את "אספת המחוקקים", אך היא עדיין התקיימה. גם במקרה זה, הסיסמה הבולטת של המתנגדים הייתה "[[אין מיסוי ללא ייצוג]]" ("no taxation without representation").